76

שיחה ד

נשא

א. פירושי רש"י ל"אמור להם", והסדר ביניהם

בציווי על ברכת כהנים "כה תברכו את בני ישראל אמור להם"¹, מפרש רש"י את המילים "אמור להם, כמו זכור שמור בלע"ז דישנ"ט². אמור להם, שיהיו כולם שומעים. אמור, מלא, לא תברכם בחפזון ובבהלות אלא בכוונה ובלב שלם".

מכך שבכל אחד משלושת הפירושים מצטט רש"י מן הפסוק את המילים "אמור להם" (פעמיים) ו"אמור" (פעם אחת), מובן, שכל אחד מן הפירושים מסביר ענין אחר בביטוי המצוטט.

אך יש להבין: בשתי הפעמים הראשונות מפרש רש"י גם את המילה "להם", ובקטע השלישי הוא מפרש את המילה "אמור" בלבד, ואם כך, הוא היה צריך להקדים את הפירוש השלישי לפני שני הפירושים הראשונים.

מכך מובן, שלמרות שכל פירוש הוא ענין בפני עצמו, בכל זאת הם צריכים להופיע בסדר זה, כי הקושי שאותו מבאר הפירוש השלישי מתעורר רק לאחר שני הפירושים הקודמים.

ב. פירושו הראשון של רש"י והשאלות עליו

לגבי הפירוש הראשון של רש"י – "כמו זכור שמור" – יש המפרשים³, שרש"י מתכוון לתרץ את הקושי במילה "אמור", שאיננה בלשון ציווי, אלא בלשון הווה או מקור – ה"אל"ף" איננה מנוקדת בסגול (או בחיריק בתוספת וא"ו בסוף המילה – אמרו), אלא בקמץ:

ורש"י מסביר, לפי מפרשים מסויימים⁴, שאכן, המילה "אמור" כאן איננה ציווי, אלא לשון "הווה", ואין זו תופעה יוצאת דופן, דומה הדבר ל"זכור" ו"שמור", שלשון הווה, הבאה במקום ציווי, מצביעה על כך שהאמירה צריכה להיות תמידית, כפי שכבר ביאר רש"י לפני כן את המילה "זכור"⁵: "תנו לב לזכור תמיד...".

לעומת זאת, מסבירים מפרשים אחרים³, שלמרות ש"אמור" (בקמץ) איננה לשון ציווי, הרי היא ה"מקור", ורש"י אומר, שמוצאים בתורה את המקור בשימוש של ציווי: "כמו זכור שמור", שהן לשונות של מקור, למרות שכוונתן ציווי.

אבל לפי כל זה קשה, בנוסף לקשיים אחרים: אם רש"י מבאר רק את