397

הערות

1. 70. אבל לא ממש – ראה לעיל ס"ו.
2. *. ולהעיר ממשנ"ת לעיל ע' 348 ואילך.
3. 71. בההדרן על מס' פסחים (שבהערה 57), דזה מה שר"ע ס"ל שהתומ"צ הן ב"בעלותו" של הקב"ה (כנ"ל הערה 66) הוא לפי שר"ע הי' בן גרים (ראה סה"ד בערכו), והגרים מתייחסים בעיקר לא "לאברהם יצחק ויעקב (ישראל) כ"א למי שאמר והי' העולם" (תשובת הרמב"ם לר' עובדי' הגר – תשובות הרמב"ם (ירושלים תשכ"ג כרך ב' סרצ"ג. רמב"ם הוצאת שולזינגר – נ.י. תש"ז – סוף כרף א סי"ט)). אבל אין מזה סתירה למ"ש בפנים – כי מ"ש כאן הוא בנוגע למעשה הגיור, וזה נמסר לבעלותו של האדם; משא"כ מה שהגרים מתייחסים "למי שאמר והי' העולם" הוא לאחר שנתגיירו*.
4. 68.
5. 72. ראה יבמות מו, א־ב. כריתות ט, א.
6. 73. וכ"ה במס' אבות שבסידור אדה"ז.
7. 74. ראה בהמצויין בהערה הבאה – שהי' גר. אבל לפי הפירוש (המובא לקמן בפנים) ש"בג בג" הוא נוטריקון "בן גר בן גיורת" – הי' בן גרים. וגם הלשונות (במקומות שבהערה הבאה) "גר הי'" "גרים היו" יל"פ שהיו בני גרים [והרי גם במד"ש בשם י"א (שהובא בהערה 77) שהפירוש שהוא נוטריקון בן גר בן גיורת, כתב "וגר הי'". ובסה"ד (שהובא בהערה שם) הביא מתוס' חגיגה (ט, ב) "וכ"נ בתוס' חגיגה פ"ק בן בג בג ובן הא הא היו בני גרים (ע"ש) ולא כתבו כו'"], וכבכ"מ שגם בן גר וגיורת עד כמה דורות נק' "גר" – ראה רמב"ם הל' איסורי ביאה פט"ו מצד האדם – לכן, המסירה ונתינה שלו היא בתכלית, ולכן מתייחס הוא להקב"ה. וע"ד המבואר בהמשך תרס"ו (ע' שכו־ז) המעלה ד"עבד פשוט", דמכיון דזה שנותן את עצמו לעבד הוא "בכח עצמו" – לכן המסירה ונתינה שלו היא באופן ש"מציאותו הוא רק מציאות האדון". ע"ש בארוכה.
8. . וי"ל שב' ענינים אלו תלויים זה בזה: כי מכיון שהמסירה לרצון הקב"ה (קבלת המצוות) שבגר באה ה"ח, ובכ"מ (ראה אנציקלופדיא תלמודית בערכו, וש"נ).