379
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ואדרבה, החידוש העיקרי הוא "הוי רץ למצוה קלה", שאפילו במצוה קלה יש "נעימות" בלתי מוגבלת, אשר על כן צריכה להיות ריצה גם למצוה זו.
יא. שני הטעמים בהתאם לשני האופנים בחביבות המצוות
בתחושת "נעימות" המצוות וחביבותן ייתכנו שני אופנים: (א) היהודי חש בחביבות שבמצוות עצמן – "קרבת אלוקים טוב", (ב) היהודי חש את אשר ישיג הוא – נפשו האלוקית – מכך "קרבת אלוקים לי טוב"56.
ואלה הם שני הטעמים שמביא בן עזאי לצורך של "הוי רץ למצוה..." – (א) שמצוה גוררת מצוה, (ב) שכר מצוה מצוה:
הטעם העיקרי: לגבי החביבות של המצוה עצמה "מצוה גוררת מצוה" – הנעימות הגדולה שבמצוה היא בכך שהיא "גוררת מצוה" – היא גורמת לצוותא וחיבור57 של האדם עם הקדוש־ברוך־הוא58.
אך כיוון שהוראתו של בן עזאי מכוונת גם למי שעדיין אינו בדרגה של "קרבת אלוקים טוב", ואפילו למי שנמצא עדיין בתחילת העבודה ומבצע רק את העבודה שלפי הרגשתו מתאימה לו, לפיכך הוא מוסיף "ששכר מצוה מצוה":
גם שכר המצוות – שאת ה"שכר" אדם מרגיש שהוא מקבל – הוא "מצוה", שהוא מתאחד עם הקדוש־ברוך־הוא58, באופן שהוא חש נעימות בלתי מוגבלת. כידוע בענין "שכר מצוות בהאי עלמא ליכא"59, ששכר המצוות אינו מוגבל וה"עולם" אינו יכול להכיל את השכר,
ולכן, גם לשם שכר מצוה, צריכה להיות ריצה – בלי מדידות והגבלות. (משיחות ש"פ אמור וש"פ בהו"ב תשכ"ד)
הערות
- 56. תהלים עג, כח.
- 57. כן פירש הה"מ – בנדו"ד – לקו"א סרנ"ט (סז, רע"א). או"ת צג, ריש ע"ד.
- 58. אין הכוונה כאן להצוותא וחיבור שנעשה מצד קיום רצון העליון (שבזה אין הפרש בין מצוה למצוה), כ"א להצוותא וחיבור שמצד ההמשכה פרטית דכל מצוה (תפלין – המשכת המוחין, וכו'), שבזה היא ה"נעימות" שבמצוות, ובפרט באם תימצי לומר שגם עי"ז נעשה חיבור וכו' ממש ולא רק מרכבה וכו'. ואכ"מ.
- 59. קידושין לט, ב. אגה"ק סי' ג'. סי' כג.
תניא, אגרת הקדש ג׳ - הטקסט מספריא
וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיוֹן, וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״מַה שִּׁרְיוֹן זֶה כָּל קְלִיפָּה וּקְלִיפָּה מִצְטָרֶפֶת לְשִׁרְיוֹן גָּדוֹל, אַף צְדָקָה כָּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל״. פֵּירוּשׁ, שֶׁהַשִּׁרְיוֹן עָשׂוּי קַשְׂקַשִּׂים עַל נְקָבִים, וְהֵם מְגִינִּים שֶׁלֹּא יִכָּנֵס חֵץ בַּנְּקָבִים, וְכָכָה הוּא מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה:
וּבֵיאוּר הָעִנְיָן, כִּי גְדוֹלָה צְדָקָה מִכָּל הַמִּצְוֹת, שֶׁמֵּהֶן נַעֲשִׂים לְבוּשִׁים לְהַנְּשָׁמָה, הַנִּמְשָׁכִים מֵאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מִבְּחִינַת ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״ (כִּמְּבוֹאָר הַפֵּירוּשׁ ״מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין״ וְ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״ בְּלִקּוּטֵי אֲמָרִים, עַיֵּין שָׁם) בְּאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, הִיא מִצְוַת ה׳ וְרָצוֹן הָעֶלְיוֹן בָּרוּךְ־הוּא. וְעִיקַּר הַמְשָׁכָה זוֹ מֵאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הוּא לְבוּשׁ וְ״אוֹר מַקִּיף״ לְי׳ סְפִירוֹת דַּאֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה, הַמִּשְׁתַּלְשְׁלוֹת מֵעִילָּה לְעִילָּה וּמִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה כוּ׳, הַנִּקְרָאוֹת בְּשֵׁם ״מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין״.
פֵּירוּשׁ, כִּי אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מִתְלַבֵּשׁ וּמֵאִיר בְּתוֹךְ כָּל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּאֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה, וְהוּא הַמַּאֲצִיל הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּאֲצִילוּת, הַמִּשְׁתַּלְשְׁלוֹת לִבְרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה, עַל־יְדֵי צִמְצוּם עָצוּם הַמְבוֹאָר בְּעֵץ חַיִּים, וְנִקְרָא ״אוֹר פְּנִימִי״.
וְעַל־יְדֵי קִיּוּם הַמִּצְוֹת נִמְשָׁךְ ״אוֹר מַקִּיף״ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, וּמֵאִיר תּוֹךְ הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּאֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה, וּמִתְיַיחֵד עִם הָ״אוֹר פְּנִימִי״, וְנִקְרָא ״יִחוּד קוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ״, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר, וּמֵהֶאָרָה דְהֶאָרָה מֵ״אוֹר מַקִּיף״ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, עַל־יְדֵי צִמְצוּם רַב, נַעֲשֶׂה לְבוּשׁ לִבְחִינוֹת נֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה שֶׁל הָאָדָם בְּגַן עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן וְהָעֶלְיוֹן, שֶׁיּוּכְלוּ לֵיהָנוֹת וּלְהַשִּׂיג אֵיזֶה הַשָּׂגָה וְהֶאָרָה מֵאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ שֶׁמְּבוֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה ״שְׂכַר מִצְוָה בְּהַאי עָלְמָא לֵיכָּא״, כִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי וּבַעַל גְּבוּל וְצִמְצוּם רַב וְעָצוּם מְאֹד מְאֹד, אִי אֶפְשָׁר לְהִתְלַבֵּשׁ שׁוּם הֶאָרָה מֵאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כִּי אִם עַל־יְדֵי י׳ סְפִירוֹת, הַנִּקְרָאִים ״גּוּפָא״ בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ: חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא כוּ׳.
לְפִי, שֶׁכְּמוֹ שֶׁאֵין עֲרוֹךְ לוֹ לְהַגּוּף הַגַּשְׁמִי לְגַבֵּי הַנְּשָׁמָה, כָּךְ אֵין עֲרוֹךְ כְּלָל לְי׳ סְפִירוֹת דַּאֲצִילוּת לְגַבֵּי הַמַּאֲצִיל הָעֶלְיוֹן אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כִּי אֲפִילוּ חָכְמָה עִילָּאָה, שֶׁהִיא רֵאשִׁיתָן, הִיא בִּבְחִינַת עֲשִׂיָּה גוּפָנִית לְגַבֵּי אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּלִקּוּטֵי אֲמָרִים.
וְאֵי לָזֹאת, בְּמַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים, שֶׁ״אָדָם אוֹכֵל מִפֵּירוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה״, יֵשׁ נְקָבִים, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, בַּלְּבוּשׁ הָעֶלְיוֹן הַמַּקִּיף עַל ״גּוּפָא״, הֵם הַכֵּלִים דְּי׳ סְפִירוֹת, לְהָאִיר מֵהֶם וּלְהַשְׁפִּיעַ אוֹר וְשֶׁפַע מֵ״חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא״ אוֹרֶךְ יָמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי, וְעוֹשֶׁר וְכָבוֹד מִ״דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא״, וְכֵן בְּתִפְאֶרֶת, וְהוֹד וְהָדָר וְחֶדְוָה וְכוּ׳;
אַךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְקוּ הַחִיצוֹנִים לְמַעְלָה מֵאוֹר וְשֶׁפַע הַמִּשְׁתַּלְשֵׁל וְיוֹרֵד לְמַטָּה מַּטָּה עַד עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי, וְכֵן לְמַטָּה לְהָגֵין עַל הָאָדָם וּלְשָׁמְרוֹ וּלְהַצִּילוֹ מִכָּל דָּבָר רַע בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחֲנִיּוּת, לָזֹאת, חוֹזֵר וּמֵאִיר אוֹר הַמַּקִּיף וְסוֹתֵם הַנֶּקֶב, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, כִּי הוּא מִבְּחִינַת אֵין־סוֹף וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל״ דַּיְיקָא, ״כִּי גָדוֹל ה׳ וּמְהוּלָּל מְאֹד״, בְּלִי סוֹף וְתַכְלִית וּגְבוּל [חַס וְשָׁלוֹם]:
אַךְ מִי הוּא הַגּוֹרֵם לִירִידַת הָאוֹר וְהַשֶּׁפַע לָעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי מִי׳ סְפִירוֹת הַנִּקְרָאִים ״גּוּפָא״, הוּא הַיִּחוּד הַנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁהִיא תּוֹסֶפֶת הֶאָרָה וְהַשְׁפָּעָה מִבְּחִינַת אוֹר־אֵין־סוֹף הַמַּאֲצִיל הָעֶלְיוֹן בָּרוּךְ־הוּא, בְּיֶתֶר שְׂאֵת עַל הַהֶאָרָה וְהַהַשְׁפָּעָה שֶׁבִּתְחִילַּת הָאֲצִילוּת וְהַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת וְכוּ׳. וְרֵאשִׁית תּוֹסֶפֶת הַהֶאָרָה וְהַהַשְׁפָּעָה, הִיא לְרֵאשִׁית הַי׳ סְפִירוֹת.
וְזֶה הוּא ״וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ״ – ״יְשׁוּעָה״ הוּא מִלְּשׁוֹן ״וַיִּשַׁע ה׳ אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ״, וְהוּא יְרִידַת הָאוֹר וְהַשֶּׁפַע דְּש״ע נְהוֹרִין שֶׁבַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״יָאֵר ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ״, ״יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה״ – ״אִתָּנוּ״ הוּא עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה.
וְזֶה הוּא ״זוֹרֵעַ צְדָקוֹת מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת״. וְכָכָה יָאֵר ה׳ פָּנָיו אֲלֵיהֶם, ״צִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד״, וְקַרְנָם תָּרוּם בִּישׁוּעַת ״מַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה״, ״צֶמַח צְדָקָה״ מֵהַ״כּוֹבַע יְשׁוּעָה״ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, כְּנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.