332

שיחה ג

בחוקותי א. "נעוץ סופן בתחילתן" – בפרשתנו, הן בתורה שבכתב והן ב"לקוטי תורה"

כבר דובר פעמים רבות¹ על כך שישנו קשר בין תחילתו לבין סופו של כל ענין בתורה, ככתוב ב"ספר יצירה"²: "נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן". וכך גם בתורה שבכתב: בין תחילתם וסופם של כל ספר ושל כל פרשה יש קשר תוכני.

לפי זה בפרשתנו – בחוקותי: מכיון שסוף הפרשה הוא "סופן" הן של ספר ויקרא, והן של פרשת בחוקתי – יש לומר שקיימת נקודה משותפת בין תחילת חומש ויקרא^*, תחילת פרשת בחוקתי, וסוף פרשת בחוקתי.

והנה רואים כאן דבר־פלא: בדרך שבה מוסברות ההתחלות של ספר ויקרא ושל פרשת בחוקתי ב"לקוטי־תורה" – "פרשיות השבוע החסידיות" – ברור כיצד מתקיים בשתי התחלות אלו, המוסברות לפי תוכן זהה, הענין של "נעוץ בסופן" – בסוף פרשתנו.

וכן רואים את קיום הענין של "נעוץ סופן בתחילתן" לא רק בתורה שבכתב,

ג אלא גם בספר "לקוטי תורה" עצמו³: על אותו רעיון שעליו מדובר בדרושים של התחלת ספר ויקרא והתחלת פרשת בחוקתי, מדובר גם בסוף הדרושים של פרשת בחוקתי.

יתר־על־כן: בתורה שבכתב סוף פרשת בחוקתי הוא גם סוף ספר ויקרא. אבל ב"לקוטי תורה" ישנן "הוספות" לאחר הדרושים של פרשת בחוקתי⁴, וניתן לראות, שגם בסיום ה"הוספות" מדובר על אותה נקודה.

ב. בסוף ספר ויקרא: שני קרבנות המצביעים על שני סוגי קדושה

הקשר בפשטות בין התחלת ספר ויקרא וסיומו: ספר ויקרא פותח בדיני הקרבנות^* "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'..."⁵, וגם בסוף ספר ויקרא מדובר