301
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
בדרך אתערותא דלעילא (הנעלית ממצבו), על־ידי שאחרים (שאינם משועבדים להנ"ל) גואלים אותו. ולכן לכל לראש נכתבה בפסוק הגאולה על־ידי קרובים53 – שהיא האתערותא דלעילא לחלץ אותו משפל מצבו.
אך התכלית היא (לא שיזדקק תמיד להתעוררותם של אחרים, אלא) לגלות את הפנימיות שלו, שהוא עבד ה', כנ"ל – שעל־ידי זה הגאולה היא באופן שהוא (מצד עצמו) כבר אינו שייך לירידה שכזו.
ובדומה לכפי שהדברים בגשמיות, שהעזרה הטובה והאמיתית ביותר שאפשר להעניק לעני, היא להעמיד אותו במצב בו לא יצטרך לבריות54.
וזהו הטעם (הפנימי) שסיום הפסוק הוא "והשיגה ידו ונגאל"55: התכלית של גאולת קרובים היא – לאפשר לו לגאול את עצמו בכח עצמו53.
[וזהו הטעם שסדר גאולת הקרובים הוא באופן ש"הקרוב קרוב קודם": מכיוון שתפקידם לעורר בעבד את כחותיו הפנימיים56 ואחר כך גם החיצוניים, עד שיוכל להגאל בכח עצמו, לכן, ככל שתגדל מידת הקרבה של ה"קרוב" לעבד – מובן שתגדל גם השפעתו ופעולתו הפנימית בהתעוררותו].
ז. שלילת הירידה מכחו של "הר סיני"
הסיבה והאפשריות לירידה מרומזת ומודגשת בתחילת הסדרה57 – "כי תבואו אל הארץ":
מצד זה שבני ישראל נכנסים לארץ נושבת, בה צריך לנהוג בהתאם להנהגת הטבע, "שש שנים תזרע שדך וגו'"58
– שלא כבמדבר בו היו מופשטים מעניני עולם הזה: אכלו לחם מן השמים – מן, שתו מבארה של מרים, ולבשו בגדים אשר "ענני הכבוד היו שפים כו' ומגהצים כו' גדל לבושם עמהם כו'"59 –
הרי המעבר הזה נותן מקום לירידה הנ"ל.
ולכן גם מבהירים מיד בתחילת
הערות
- 53. להעיר גם מרבותינו בעה"ת כאן, שענין הגאולה כאן מרמז להגאולה משעבוד מלכיות, ו"אחד מאחיו .. או דודו" קאי על הקב"ה, "בן דודו, זה מלך המשיח", "או השיגה ידו ע"י מצות וזכיות שבידו". וראה שם פסוק נד "ואם לא יגאל באלה .. שלא קיימו המצות מ"מ לא אניחם בגלות אלא ויצא בשנת היובל .. שימשוך הקב"ה ביובל כו'". וראה גם בבחיי לפסוקים הנ"ל.
- 54. רמב"ם הל' מתנות עניים פ"י ה"ז. טושו"ע יו"ד סרמ"ט ס"ו.
- 55. ועצ"ע ביאור ענין גאולה אחרים שנלמדת ממש"נ (לאחרי גאולת עצמו – "והשיגה ידו") "ונגאל" – קידושין טו, ב. תו"כ עה"פ. ולהעיר – ע"ד ההלכה – שלדעת רבי (קידושין שם, סע"ב. רמב"ם הל' עבדים פ"ב ה"ז) גאולת עצמו נאמרה בין גאולת קרובים וגאולת אחרים כדי שיהא מקרא נדרש בין לפניו ובין לאחריו. ע"ש. ואכ"מ.
- 56. דעיקר התשובה בלב (תניא פכ"ט – לו, ב) ונמשך בכל הכוחות.
- 57. כה, ב.
- 58. שם, ג.
- 59. פרש"י עקב ח, ד.
משנה תורה, הלכות מתנות עניים י׳:ז׳ - הטקסט מספריא
שמנה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול ועל זה נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך.
שולחן ערוך, יורה דעה רמ״ט:ו׳ - הטקסט מספריא
שְׁמוֹנֶה מַעֲלוֹת יֵשׁ בַּצְּדָקָה, זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ: מַעֲלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּהּ, הַמַּחֲזִיק בְּיַד יִשְׂרָאֵל הַמָּךְ וְנוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה, אוֹ הַלְוָאָה, אוֹ עוֹשֶׂה שֻׁתָּפוּת, אוֹ מַמְצִיא לוֹ מְלָאכָה כְּדֵי לְחַזֵּק יָדוֹ שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת וְלֹא יִשְׁאַל, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ (בַּמִּדְבָּר כה, לה).
משנה תורה, הלכות עבדים ב׳:ז׳ - הטקסט מספריא
הנמכר לעכו"ם אם לא השיגה ידו לגאול קרוביו פודין אותו וקרוב קרוב קודם שנאמר או דודו או בן דודו יגאלנו וב"ד כופין את קרוביו לפדותו שלא יטמע בעכו"ם לא פדאוהו קרוביו או שאין ידם משגת מצוה על כל אדם מישראל לפדותו ובין שפדאוהו קרובים בין שפדאהו שאר אדם יצא לחירות ויש לו ללוות ולגאול את עצמו מן העכו"ם וגואל לחצאין אבל הנמכר לישראל אין הקרובים פודין אותו ואין לוה וגואל ואינו גואל לחצאין אלא כיצד דינו אם השיגה ידו ליתן כפי השנים הנותרות נותן ויוצא ואם לאו לא יצא.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

