301

בדרך אתערותא דלעילא (הנעלית ממצבו), על־ידי שאחרים (שאינם משועבדים להנ"ל) גואלים אותו. ולכן לכל לראש נכתבה בפסוק הגאולה על־ידי קרובים⁵³ – שהיא האתערותא דלעילא לחלץ אותו משפל מצבו.

אך התכלית היא (לא שיזדקק תמיד להתעוררותם של אחרים, אלא) לגלות את הפנימיות שלו, שהוא עבד ה', כנ"ל – שעל־ידי זה הגאולה היא באופן שהוא (מצד עצמו) כבר אינו שייך לירידה שכזו.

ובדומה לכפי שהדברים בגשמיות, שהעזרה הטובה והאמיתית ביותר שאפשר להעניק לעני, היא להעמיד אותו במצב בו לא יצטרך לבריות⁵⁴.

וזהו הטעם (הפנימי) שסיום הפסוק הוא "והשיגה ידו ונגאל"⁵⁵: התכלית של גאולת קרובים היא – לאפשר לו לגאול את עצמו בכח עצמו⁵³.

[וזהו הטעם שסדר גאולת הקרובים הוא באופן ש"הקרוב קרוב קודם": מכיוון שתפקידם לעורר בעבד את כחותיו הפנימיים⁵⁶ ואחר כך גם החיצוניים, עד שיוכל להגאל בכח עצמו, לכן, ככל שתגדל מידת הקרבה של ה"קרוב" לעבד – מובן שתגדל גם השפעתו ופעולתו הפנימית בהתעוררותו].

ז. שלילת הירידה מכחו של "הר סיני"

הסיבה והאפשריות לירידה מרומזת ומודגשת בתחילת הסדרה⁵⁷ – "כי תבואו אל הארץ":

מצד זה שבני ישראל נכנסים לארץ נושבת, בה צריך לנהוג בהתאם להנהגת הטבע, "שש שנים תזרע שדך וגו'"⁵⁸

– שלא כבמדבר בו היו מופשטים מעניני עולם הזה: אכלו לחם מן השמים – מן, שתו מבארה של מרים, ולבשו בגדים אשר "ענני הכבוד היו שפים כו' ומגהצים כו' גדל לבושם עמהם כו'"⁵⁹ –

הרי המעבר הזה נותן מקום לירידה הנ"ל.

ולכן גם מבהירים מיד בתחילת