ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז אמור שיחה ב

251

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

לפי הפשט, יכול תלמיד ממולח לשאול: מהן סברותיהם של בעלי המחלוקת, אשר לפי אחד מהם מלמדות המילים "בכל מושבותיכם" שחדש נוהג בחוץ לארץ. ולפי האחר – רק בארץ "לאחר ירושה וישיבה"?

רש"י רומז להסבר על כך, באמצעות הביטוי "ונחלקו בו חכמי ישראל", שאינו כביטוי הרגיל "ונחלקו בו רבותינו". בכך הוא רומז¹⁸, שהמחלוקת אינה רק בלימוד פשט הפסוקים ("רבותינו"), אלא קשורה לשתי שיטות בהבנת והערכת תכונות ורגשות של יהודים – "חכמי ישראל", כדלהלן.

ההסבר לכך הוא: כל קרבן צריך לעורר בנפש האדם הרגשה המתאימה למשמעות הקרבן. לדוגמא: אצל קרבן חטאת ואשם – רגש של חרטה ותשובה¹⁹, בקרבן תודה – הודיה לה', וכדומה. ולכן נדרש בהקרבת קרבן גם, כלשון רש"י²⁰, ש"יכוין את לבו לשמים", בנוסף להקרבה הגשמית.

וזאת לא רק בקרבן יחיד. גם קרבן ציבור צריך לעורר אצל כל יחיד, שהוא חלק מן הציבור, את הרגש בהתאם לקרבן. לדוגמא: בקרבנות ציבור המכפרים על היחיד²¹, צריך היחיד להתחרט על חטאו.

מכך מובן גם בעניננו: האיסור לאכול חדש, שהטעם הפשוט שלו הוא כדי ש"ראשית קצירכם" יהיה קרבן (עומר), צריך לעורר אצל היהודי הכרה והרגשה, שאת ה"ראשית" של כל עניניו הוא צריך להביא לה', ורק אחר כך "תאכלו".

אך כיון שהעומר מובא רק מ"קצירה" – הקציר של ארץ ישראל, וממילא מעורר רק את היהודים שבארץ ישראל²², במקומות²³ שמהם מובא העומר, מתעוררת השאלה: כיצד תתעורר הכרה זו, ש"ראשית קצירכם" שייך לה', אצל יהודי הנמצא בחוץ לארץ²⁴, שמהקציר שלו אין מביאים

הערות

18. ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 208 ואילך. לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 424.
19. ראה פרש"י בחטאת הנשיא – ויקרא ד, כב.
20. ויקרא א, יז. משנה סוף מנחות. וש"נ.
21. לדוגמא (לעיל) – שני שעירי חטאת דיוהכ"פ (אחרי טז, ה).
22. ע"ד ההלכה י"א דכיון שחדש בחו"ל דאורייתא היא אקרובי נמי מקרבינן (מנחות פד, א. וראה מנ"ח מצוה שב) – אבל בפשוטו של מקרא, קרבן עומר הוא "(וקצרתם את) קצירה (דהארץ) והבאתם את עומר ראשית קצירכם גו'".
23. אף שמביאים בכל פעם רק ממקום אחד – הרי עד הרגע דהתחלת (ההכנה ל)הקציר כל השדות שבא"י אפשר שיביאו מהן העומר וגם – בפועל. והרי מביאים אותו לביהמ"ק לכן הברכה שעי"ז וכן זו שע"י כל קרבנות ציבור – נמשכות בכל ישראל, גם הדרים בחו"ל ואפילו (ע"י פרי החג) לכל האומות שבעולם (סוכה נה, ב). וי"ל שזהו ע"י נתינת מחצית שקל שזהו גם מחו"ל, ולאו"ה (כדלעיל) – כיון שנכללים ב"בראשית" בשביל ישראל שנקראים ראשית. וראה ר"ה (טז, א): בד' פרקים העולם נידון כו' מפני מה אמרה תורה הביאו עומר כו'. ולהעיר דביהמ"ק בא"י דוקא – ובכ"ז כל התפלות עולות דרכו – ראה תפלת שלמה (מ"א ח, מד. מח) – ועד שתכה"י נצטוו לפנות לצדו (טושו"ע ושו"ע אדה"ז או"ח ר"ס צד).
24. דפשיטא שאף שהברכה מלמעלה נמשכת גם עליהם (כדלעיל הערה 22) – בכדי שתהי' פעולה והרגשה בנפשם צ"ל מעשה שלהם שיעורר. ודוחק גדול לומר שתספיק ספה"ע שבדיבור, ועאכו"כ שאין די בהפרשת מחצית השקל.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.