207

כשנתמעטו המוחין היה הכרח באופן שבו נכתבו הדברים בברייתות – ביתר הרחבה ופרטים, בתוספת הוכחות מפסוקים וכדומה, כפי שמוצאים מספר פעמים בש"ס, שאותם ענינים הכתובים במשנה בקיצור, כתובים בברייתא בהרחבה ובפירוט.

מה שאינו מובן כאן הוא ההבדל ההפוך בין המשנה לברייתא. לשון המשנה היא "חרון אף", והברייתא מקצרת ואומרת "חרון" (סתם) –

וממה נפשך: אם הברייתא אומרת זאת בהמשך למשנה, היה גם עליה לומר "חרון אף", ואם זה בקשר לפסוק שמובא אחר־כך בברייתא, הרי בפסוק זה אין מוזכר ענין של "חרון"²⁷, והתוצאה של "רשע בא לעולם" היתה צריכה להיות "רעה²⁸ באה לעולם" – המנוגד לביטוי האמור לגבי "רשע אבד מן העולם" – "טובה באה לעולם"?

ד. לפי המשנה: רשע של ע"ז, לפי הברייתא: רשע סתם

ההסבר לכך:

המשנה מדברת אודות עיר הנדחת, וכך גם בסיום המשנה "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם²⁹, שכל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם", הכוונה היא לחטא של עיר הנדחת, לחטא החמור ביותר – עבודה זרה. לכן מתבטאת המשנה בביטוי "חרון אף בעולם", כי את הביטוי "חרון אף" מוצאים רק בקשר לעבודה זרה, כדברי הרמב"ם³⁰.

ואילו הברייתא איננה מדברת על רשע של חטא עבודה זרה (ובמיוחד כאשר כבר הסתלק היצר הרע לעבודה זרה³¹), אלא על רשעים בכלל, שלא מן הסוג שאיננו שכיח, כחטא עבודה זרה, ובמיוחד – עיר הנדחת. לפיכך מתחילה הברייתא בלשון "רשע בא לעולם" – סתם רשע העובר על עבירות, ולא על חטא עבודה זרה – ולכן מתאים הביטוי "חרון (סתם) בא לעולם" ללא הזכרת המילה "אף" המופיעה בקשר לעבודה זרה, כפי שהוסבר לעיל^*.

יחד עם זאת ישנו תוכן המשותף למשנה ולברייתא: המשנה אומרת