117

שיחה ד

שמיני

א. פירוש רש"י על "הולך על גחון"

בפירושו על הפסוק "כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עד כל מרבה רגלים .."¹ – מצטט רש"י (ב"דיבור המתחיל" הראשון) את המילים "הולך על גחון", ומפרש: "זה נחש ולשון גחון שחייה, שהולך שח ונופל על מעיו".

מובן בפשטות מדוע מסביר רש"י ש"הולך על גחון – זה נחש": המקום היחיד בתורה שבו מצוי ביטוי דומה (לגבי שרצים) הוא בענין הנחש, בפרשת בראשית², ששם כתוב "על גחונך תלך". ומכאן מובן, שגם ב"הולך על גחון" הכוונה היא לנחש³.

אבל צריך להבין את סוף דברי רש"י – "ולשון גחון שחייה שהולך שח ונופל על מעיו": כאמור: כבר בפרשת בראשית כתוב "על גחונך תלך", ושם אין רש"י מפרש מהו "לשון גחון" (אלא ש"רגלים היו לו ונקצצו"), ואין מובן: רש"י צריך היה להסביר את משמעות המילה "גחון" בפעם הראשונה שהיא כתובה בתורה, ולא להסתמך על פירושו בפרשת שמיני?

ב. פירושים קודמים על הביטוי "גחון"

לכאורה, ניתן היה להשיב שרש"י

ד אינו מפרש בפרשת בראשית את הביטוי "על גחונך תלך", כי משמעות המילה "גחון" מובנת מאליה, באחת משתי הדרכים הבאות:

א) על הפסוק⁴ "ושם הנהר השני גיחון" (שכתוב לפני "על גחונך תלך"), מפרש רש"י: "גיחון – שהיה הולך והומה והמייתו גדולה מאד כמו וכי יגח⁵ שמנגח והולך והומה", ובדומה לכך אפשר להסביר את "על גחונך תלך": הנחש זוחל על האדמה (כפי שאומר רש"י, ש"רגלים היו לו ונקצצו"), ולכן נקראת הליכתו "על גחונך" – כלשון האבן־עזרא⁶: "בעבור הרוח שיגיח ממנו". כלומר, רש"י מסתמך על פירושו בפסוק קודם, על המילה "גיחון"⁷.

ב) "גחון" הם מעיים, כדברי התרגום⁸ "על גחונך תלך – על מעך תיזיל" [או, כפירוש האבן־עזרא⁶ – "חזה"], ורש"י אינו צריך להסביר זאת, כי מילה זו בלשון־הקודש מובנת לתלמיד [בדיוק כשם שמובנת לו המילה "מעיים" (או "חזה")]⁹.