111
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
להסביר, הוא על המילים "וייטב בעיניו", אשר, לכאורה, הן מיותרות.
שהרי, מובן, שמשה שמע את דברי אהרן אליו, ולכן, משמעות המילים "וישמע משה", היא בדומה ל"שמעת לקול אשתך"21, "והם לא ידעו כי שומע יוסף"22 וכדומה – הבנת הדברים וקבלתם*. כלומר, דברי אהרן התקבלו על־ידי משה, ומה באות להוסיף המילים "וייטב בעיניו"?
הכרחי אפוא לומר שהמילים "וייטב בעיניו" מוסיפות, שדברי אהרן לא רק התקבלו על־ידי משה, אלא היה בקבלת הדברים חידוש מיוחד. ומהו?
על כך אומר רש"י, שכוונת הפסוק היא, שבנוסף ל"וישמע משה", בנוסף לכך שהדברים נתקבלו על־ידו, הרי הם ישרו בעיניו כל כך – "וייטב בעיניו" – עד שהוא גם אמרם23 – "לומר"24 – לאחרים.
מסופר כאן שבחו של משה ש"הודה ולא בוש לומר לא שמעתי": הוא הודיע ופרסם ש"לא שמעתי"25, למרות שיכול היה להסתפק בהסכמה לדעת אהרן.
ו. רק בפ' מטות הכרחי הדבר לפי הפשט
לפי זה מובן מדוע אין רש"י מפרש כאן כמו בפרשת מטות – בא לכלל כעס בא לכלל טעות: כיוון שההבדל בין קדשי דורות לקדשי שעה תלוי בשכל, ובשכל יש מקום לשתי הדעות26, אין רש"י מוכרח לומר כאן, לפשוטו של מקרא, את החידוש הגדול, שייתכן אצל משה "בא לכלל טעות".
ואילו בפרשת מטות, הכרחי לומר שהענין של "ויקצוף" של משה הביאו לידי טעות, והכרח לומר חידוש זה, וכן להסביר מדוע דוקא כעס זה הביא לכלל טעות, לפיכך ממשיך שם רש"י ואומר "וכן (חידוש זה) אתה מוצא בשמיני למילואים שנאמר ויקצוף משה". לאחר
הערות
- 21. בראשית ג, יז.
- 22. מקץ מב, כג.
- *. – בפרש"י וישב (לז, כז) ד"כל שמיעה שהיא לשון קבלת דברים מתרגם וקבל" ובפרשתנו עה"פ "וישמע משה" הרי תרגם "ושמע משה"? – אבל רק במקומות ספורים מפרט רש"י שהוא חולק על התרגום בזה בפירושו, וכמו שלא כותב זה ב"שומע יוסף" ובכ"מ מתחיל מראשית פירושו בפי' תיבת "בראשית". ולהעיר כי ב"שומע יוסף" י"ל שלא פליג על התרגום בפירוש התיבה מצד עצמה, כ"א כתוצאה מההוספה בפרש"י שם "ובפניו (של יוסף) היו מדברים כן" שעפ"ז מוכרח ש"שומע" פי' "מבין", אבל להתרגום יל"פ "כי המליץ בינותם" גם במקום, ובכוונה לא דברו בפני יוסף ובמילא לא בפני המליץ, ו"שומע" כפשוטו ממש "שמע". משא"כ לרש"י שצ"ל שדברו בפני יוסף אבל המליץ לא הי' אז בינותם שכדי לבאר טעם שינוי זה מאריך רש"י שם בד"ה שלאחריו "כשהיו מדברים עמו הי' המליץ ביניהם", משא"כ כאן שהי' רק "בפניו".
- 23. יתרה מזה בתיב"ע (ות"י) "ואפיק כרוזא" (ועד"ז בויק"ר פי"ג, א) אבל אינו מוכרח בפשש"מ ולכן כותב רש"י "לומר".
- 24. ואף שכתוב "בעיניו" – התוצאה מזה היא "לומר" – וע"ד פרש"י מכבר (תשא לד, כו) לא תבשל כו' וג' פעמים כו' לאכילה כו'.
- 25. וי"ל דרש"י מרמז בזה "לא שמעתי" מל' שומע יוסף – מבין (כנ"ל) – דהסברא נתחדשה אצלו ע"י אהרן.
- 26. ראה לעיל הערה 19 ע"ד פסח מצרים ופסח דורות. אבל ראה לעיל ע' 114 ואילך.
רש"י על בראשית ל״ז:כ״ז - הטקסט מספריא
וישמעו. וְקַבִּילוּ מִנֵּהּ, וְכָל שְׁמִיעָה שֶׁהִיא קַבָּלַת דְּבָרִים כְּגוֹן זֶה, וּכְגוֹן וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע – מְתֻרְגָּם נְקַבֵּל; וְכָל שֶׁהִיא שְׁמִיעַת הָאֹזֶן, כְּגוֹן וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן, וְרִבְקָה שֹׁמַעַת, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת – כֻּלָּן מְתֻרְגָּם וּשְׁמָעוּ, וּשְׁמָעַת, וּשְׁמַע, שְׁמִיעַ קֳדָמַי:
וישמעו AND THEY HEARKENED — The Targum renders this by “and they accepted it from him” (i.e., they agreed with him). Wherever the verb שמע means agreeing with a person’s statement — obeying — as here, and as (28:7) “and Jacob had hearkened (וישמע) to his father”, and (Exodus 24:7) “We will do and we will obey (ונשמע)” it is translated in the Targum by קבל “accepting”, but wherever it merely means hearing with the ear, as e. g. (3:8) “And they heard (וישמעו) the voice of the Lord God walking in the garden”, and (27:5) “and Rebecca heard (שומעת;”, and (31:1) “And Israel heard (וישמע)”, and (Exodus 16:12) “I have heard (שמעתי) the murmurings of the children of Israel”, — all such cases are rendered by various forms of ושמעו: שמע “and they heard“, ושמעת “and she heard”, ושמע “and he heard”,שמיע ,קדמי “there is heard before Me” (I have heard).
ויקרא רבה י״ג:א׳ - הטקסט מספריא
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵהֶם (ויקרא יא, א), רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי יִרְמְיָה פָּתַח (משלי טו, לא): אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים וגו', אֹזֶן שׁוֹמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים, אֵלּוּ בָנָיו שֶׁל אַהֲרֹן. בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין, שֶׁהָיוּ בְּצַד הַמִּיתָה זָכוּ וְנִתְיַחֵד הַדִּבּוּר אֲלֵיהֶם וְעַל אֲבִיהֶם וְעַל אֲחִי אֲבִיהֶם בְּחַיֵּיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא י, טז): וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרשׁ דָּרַשׁ משֶׁה, מַהוּ דָּרשׁ דָּרַשׁ, שְׁתֵּי דְּרִישׁוֹת, אָמַר לָהֶם אִם שְׁחַטְתֶּם לָמָּה לֹא אֲכַלְתֶּם, אִם לֹא הֱיִיתֶם עֲתִידִין לֶאֱכֹל לָמָּה שְׁחַטְתֶּם, מִיָּד (ויקרא י, טז): וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר, וְכֵיוָן שֶׁכָּעַס נִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה. אָמַר רַבִּי הוּנָא בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת כָּעַס משֶׁה וְנִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה, וְאֵלּוּ הֵן: בְּשַׁבָּת, וּבִכְלֵי מַתָּכוֹת, וְאוֹנֵן. בְּשַׁבָּת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, טז): וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ וגו', כֵּיוָן שֶׁכָּעַס שָׁכַח לוֹמַר לָהֶם הִלְכוֹת שַׁבָּת, אָמַר לָהֶם (שמות טו, כג כה): הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה'. וּבִכְלֵי מַתָּכוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לא, יד): וַיִּקְצֹף משֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל, וְכֵיוָן שֶׁכָּעַס נִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה, שָׁכַח לוֹמַר לָהֶם הִלְכוֹת כְּלֵי מַתָּכוֹת, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא אָמַר משֶׁה אָמַר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לא, כא): וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא, אָמַר לָהֶם לְמשֶׁה רַבִּי צִוָּה וְלִי לֹא צִוָּה. בְּאוֹנֵן מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י, טז): וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר, וְכֵיוָן שֶׁכָּעַס נִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה שֶׁאוֹנֵן אָסוּר לֶאֱכֹל בַּקֳּדָשִׁים. (ויקרא, י, טז): הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר, רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אֲמַר לְהוֹן אַף אַתּוּן לָא אִשְׁתְּרֵיתוּן. (ויקרא י, יט): וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל משֶׁה, בְּדִבּוּר עָנָה כְּנֶגְדוֹ, כְּדִכְתִיב (בראשית מב, ל): דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ וגו'. (ויקרא י, יט): הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עֹלָתָם, אָמַר לוֹ הַיּוֹם מֵתוּ בָּנַי וְהַיּוֹם אַקְרִיב קָרְבָּן, הַיּוֹם מֵתוּ וְהַיּוֹם אֹכַל בַּקֳּדָשִׁים, מִיָּד דָּרַשׁ אַהֲרֹן קַל וָחוֹמֶר לְמשֶׁה, וּמַה מַּעֲשֵׂר הַקַּל אָסוּר לְאוֹנֵן חַטָּאת דְּחָמִיר אֵינוֹ דִין שֶׁיְהֵא אָסוּר בְּאוֹנֵן, מִיָּד (ויקרא י, כ): וַיִּשְׁמַע משֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו, הוֹצִיא כָּרוֹז לְכָל הַמַּחֲנֶה וְאָמַר, אֲנִי טָעִיתִי אֶת הַהֲלָכָה וְאַהֲרֹן אָחִי בָּא וְלִמֵּד לִי. אֶלְעָזָר יָדַע אֶת הַהֲלָכָה וְשָׁתַק, אִיתָמָר יָדַע אֶת הַהֲלָכָה וְשָׁתַק, זָכוּ וְנִתְיַחֵד הַדִּבּוּר עֲלֵיהֶם וְעַל אֲבִיהֶם וְעַל אֲחִי אֲבִיהֶם בְּחַיֵּיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵהֶם, תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא לֵאמֹר אֲלֵהֶם, לַבָּנִים לְאֶלְעָזָר וְאִיתָמָר.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.