97

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

פועלת יותר ו"מתלבשת" יותר במציאות של "גשמיות עולם הזה"32, עד שלעתיד לבוא מופיע הדבר בגלוי, ש"ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר" יהיה לפי תכונות וטבע הבשר עצמו.

י. הקשר של פרשת שמיני לסוף פרשת צו ופרשת שמיני גופא לפרשית "זאת החיה"

לפי האמור לעיל יובן ההבדל בין הקשר של פרשת שמיני לסוף פרשת צו לבין הקשר של פרשת שמיני לפרשת "זאת החיה":

בשבעת ימי המילואים, שעליהם מסופר בסוף פרשת צו, השיגו אהרן ובניו את כל מה שניתן להשיג על־ידי עבודה שלמטה, וגם את ההמשכה של אלקות הנמשכת על־ידי אתערותא דלתתא (התעוררות ממטה) – דבר הנכלל בדרגת "שבעה"33.

אך כל זה היווה הכנה ל"כבוד ה'", להשראת השכינה במשכן ביום השמיני למילואים, כדי שיהיה זה באופן של "שמיני", כלומר, שדרגת האלקות המופרדת לחלוטין מן הבריאה תתקשר גם עם עניני הבריאה שבמספר שבע34.

הערות

  1. 32. תניא שם.
  2. 33. ראה לקו"ש חי"ב ע' 62 ואילך.
  3. 34. לכאו' א"מ: מכיון שהגילוי שביום השמיני, האור שלמע' מהשתל', בא דוקא ע"י ההעלם*, כנ"ל בארוכה, איזו שייכות יש (ומהו הצורך) בהקדמה דעבודת המטה בז' ימה"מ? והביאור (בקיצור עכ"פ): בכדי שיהי' לו ית' דירה בתחתונים שאלקות יומשך ויאיר בעולם בגילוי ובפנימיות, צריך ב' אופני עבודה: עבודה דמס"נ; ועבודה דכוחות פנימיים, השגת אלקות אהוי"ר וכו': בהגילוי דמס"נ מתבטא איך שההעלם דעולם כוונתו גילוי אלקות, אבל להיות שהעלם וישות זה הוא צד השוה שבכל הנבראים, הרי אינו פועל ומגלה שגם תכונות וגדרי הפרט דכל נברא הם כלים לאלקות [ועוד: מכיון שעבודה דמס"נ היא באופן שאין מתחשבים כ"א מתגברים על ההעלמות והסתרים – א"כ אי"ז שייך לעניני העולם עצמו], ולכן צריך להעבודה דהשגה ואהוי"ר שגם גדרו הפרטי דכל נברא הוא כלי לאלקות. ולאידך: העבודה דהשגה ואהוי"ר אינה מספיקה כי (נוסף ע"ז שהאור הנמשך עי"ז הוא אור שבערך הבריאה הרי) מצד העלם דעצם דעולם הוא הוספה על עצם מציאותו, ולכן צריך להעבודה דמס"נ שמבטא שגם העצם דעולם הוא כלי לאלקות ושיהי' יתרון האור – בחי' אור הבל"ג שלמע' מהשתל', שאי"ז הוספה על מציאותו שהרי ההעלם גופא מעורר גילוי כח המס"נ, ואי"צ ע"ז עבודה ויגיעה**. ולכן ע"י הקדמת העבודה דהשגה ואהוי"ר שנמשך האור שלפי"ע העולמות באופן גלוי ופנימי בפרטי גדרי הנבראים (אף שההמשכה היא כמו הוספה כנ"ל), – שבכללות היא גם העבודה שבזמן הבית (כבד"ה אני ישנה שם) – הרי כאשר נמשך לאח"ז אור הבל"ג – ועד, "ונגלה כבוד הוי'" לעת"ל – הרי זה שייך לא רק לבחי' העלם וישות העולם (שההעלם מעורר אור הבל"ג – שבכללות הוא בזמן הגלות –) אלא גם בתכונות וגדרי הנבראים. וכ"ה גם במשכן שהוא תיקון לסילוק שכינה להיות דירה בתחתונים (לקו"ת צו י, ד. וראה המשך באתי לגני ה'שי"ת בתחלתו): ע"י עבודת המטה שמתחלקת בכללות בז', ז' ימה"מ, שנמשך האור שלפ"ע העולמות בתכונות וגדרי הנבראים הרי"ז ההקדמה שהשראת השכינה "וירא כבוד ה'" (פרשתנו ט, כג), האור הבל"ג שלמע' מהשתל' ביום הח' יהי' באופן של "שמיני", היינו לא רק "בתחתונים" (עצם שהעלם העולם) אלא גם בפרטי גדרי הנבראים – שבמספר ז' (וראה פירש"י ט, יד "להשרות שכינתו במעשה ידיכם כו'". ושם כט "כל הטורח שטרחנו כו'").
  4. . להעיר מפירש"י פרשתנו ט, כג: הי' מצטער כו' והיו ישראל נכלמים כו'. וראה לקמן הערה 41.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.