18

כבישת הגזה עצמה, אלא ליציאת ה"טל" מן ה"גזה"²², כפי שנאמר בסוף הפסוק "וימץ טל מן הגזה מלוא הספל מים".

לפיכך אין זו הוכחה מדוייקת לעניננו כאשר המילים "ונמצה דמו" מדגישים את הפעולה של "וכובש בית השחיטה".

לעומת זאת, במשלי רוצה רש"י לפרש את השווה שבין שלושת הענינים המוזכרים בפסוק – "מיץ חלב... ומיץ אף... ומיץ אפים...", שהוא איננו אופן הפעולה בחלב, באף ובאפים (להיפך: בכל אחד מהם יש פעולה שונה, כדלעיל), אלא השויון ביניהם הוא בתוצאה של הפעולה – "יוציא" – הוצאת המיץ.

ולכן מתאים כהוכחה הפסוק מספר שופטים, שבו "וימץ..." מדבר אודות יציאת הטל (וסחיטתו²³).

לפי כל האמור לעיל מובן גם מדוע מפרש רש"י "כובש בית השחיטה", באותו "דיבור המתחיל", בהמשך אחד להוכחה מן הפסוקים האחרים, כי זה חשוב לעצם הפירוש, כי כך מובן שפעולת "ונמצה" נעשית על־ידי כבישה.

ה. פעולת המיצוי כאן – דוקא על־ידי כבישה

אך עדיין אין מובן: מדוע חשוב להדגיש כאן שמיצוי הדם נעשה על־ידי "כובש בית השחיטה", שלכן צריך רש"י לצטט דוקא שני פסוקים אלו, כדלעיל, ולא על־ידי פעולה אחרת?

ולפי האמור לעיל יש לומר: כיון שרש"י מסביר שפעולת "ונמצה" היא במקום פעולת הזריקה (הזאה) על המזבח וצריכה להיות דומה לה²⁴, ולכן היא צריכה להיעשות דוקא על־ידי לחיצה, "כובש בית השחיטה":

דם היוצא על־ידי הכאה וכדומה, "מיץ אף יוציא דם", איננו בדרכו השיגרתית, אלא ההכאה גורמת לתחילת יציאת הדם, הממשיך אחר־כך לזרום מעצמו זמן מה.

לעומת זאת אצל משקה היוצא על־ידי לחיצה וסחיטה (חליבת בהמה²⁵ וכדומה) – הרי המשך יציאת המשקה הוא תוצאה של פעולת כבישה מתמדת.

וכיון שהעבודה של "ונמצה דמו" היא במקום זריקה (והזאה), שהיא פעולת הכהן, לכן מסביר רש"י שכך צריך להיות גם לגבי "ונמצה דמו", על־ידי "כובש בית השחיטה".