590
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ב"ה, יום שלישי, שהוכפל בו כי טוב, פ' אם כסף תלוה את עמי, ה'תשל"ו. ברוקלין נ.י.
הנהלת חברה גמילות חסדים שומרי שבת
ה' עליהם יחיו שלום וברכה!
בנועם קבלתי מכתבם דו"ח, ובסיומו -- מבשר טוב בנוגע להמלוה מלכה השנתית לטובת הגמ"ח ,שתתקיים אי"ה במוצש"ק פ' משפטים הבעל"ט",
ויה"ר שתתקיים בשטומו"צ ובפרט אשר השנה ה"ה שנת עיבור, שנה תמימה בהחלט,
אשר עיבור שנה, שהוא בכדי להשוות ימות שנות החמה עם ימות שנות הלבנה -- הוא ע"ד מחז"ל עה"פ אם כסף תלוה בנוגע להשוואת שעות היום (ממשלת החמה) עם שעות הלילה (ממשלת הלבנה) -- שהיום לווה מן הלילה והלילה מן היום,
וכן הוא בנדו"ד ששנת החמה לווה משנת הלבנה ושנת הלבנה -- משנת החמה, ובסוף כל מחזור (לבנה -- של יט שנה) שניהם שווים ושלמו זל"ז.
הערות
- 1. שהוכפל. . . טוב: ראה קדושין מ, א. פיה"מ להרמב"ם פאה בתחלתה. מכתב ב"ק אדנ"ע בס' המאמרים תש"ט ע' יח. ועוד. ועיין פרש'י לבראשית (א, ז) בסופו -- דגם העבר נעשה טוב (ועד"ז - בעבור שנה).
- 2. תמימה בהחלט: ראה ערכין (לא, א). יהל אור (להצ"צ) לתהלים יט, ח (ס"ד).
- 3. עיבור. . . הלבנה: פדר"א פ"ז.
- 4. ע"ד מחו"ל: תנחומא משפטים יב. שמו"ר פל"א, טו.
- 5. ע"ד. .. שהיום לווה... שנת החמה לווה: ראה אוה"ת משפטים (ע' א' קנב): הלבנה לווה מן השמש וכן הלילה מהיום. ולהעיר ממדת"נ ומשמו"ר (שם): האור לווה מן השמש והשמש לווה מן האור שנאמר שמש ירח עמד זבולה. ונתקשו מפרשי המדרש בהפירוש, ואולי אפ"ל (ע"פ מרזיל (שמו"ר פט"ו, כז) דחמה היא של אש ולבנה -- אור) דבנדו"ד ד,האור לווה* -- כוונתו ללבנה (מצד שהיא אור -- שזה תלוי במעמדה מול השמש -- ולא כדלעיל מיני'), ועפ"ז יובן בפשטות: פיי ההלוואה (-- עיבור השנה), השייכות להכתוב ,שמש ירח", למה הושמטה במחז"ל זה הלגואת הלבנה מהשמש (וכן מקום המדרש שהביא באוה"ת).
- 6. ובסוף. . . שווים: פדר"א ספ"ח. רמב"ם הל' קדה"ח פ"ו ה"י. ושארית א'תפה -- ראה שם רפ".
- 7. יט שנה: שייכות יט להשוואת (שנות) החמה והלבנה -- תובן ע"פ לקוטי לוי יצחק לזח"ג (עי קעא). וראה הרד"ל לפדר"א שם.
מדרש תנחומא, משפטים י״ב - הטקסט מספריא
אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט, כִּי לְעוֹלָם לֹא יִמּוֹט וְגוֹ' (תהלים קיב ה, ו) כָּל בְּרִיּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹוִין זֶה מִזֶּה. הַיּוֹם לֹוֶה מִן הַלַּיְלָה וְלַיְלָה לֹוֶה מִן הַיּוֹם וְאֵינָן דָּנִין זֶה עִם זֶה כְּמוֹ הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְגוֹ', אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם (תהלים יט ג, ד).
הַלְּבָנָה לֹוָה מִן הַכּוֹכָבִים וְהַכּוֹכָבִים לֹוִין מִן הַלְּבָנָה. וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה, אֵינוֹ מוֹצִיאָן, שֶׁנֶּאֱמַר: הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח וּבְעַד כּוֹכָבִים יַחְתֹּם (איוב ט, ז). הָאוֹר לֹוֶה מִן הַשֶּׁמֶשׁ וְהַשֶּׁמֶשׁ לֹוֶה מִן הָאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה (חבקוק ג, יא). הַחָכְמָה לֹוָה מִן הַבִּינָה וְהַבִּינָה לֹוָה מִן הַחָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ (משלי ז, ד). הַחֶסֶד לֹוֶה מִן הַצְּדָקָה וְהַצְּדָקָה לֹוָה מִן הַחֶסֶד, שֶׁנֶּאֱמַר: רֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד (משלי כא, כא). הַשָּׁמַיִם לֹוִין מִן הָאָרֶץ וְהָאָרֶץ לֹוָה מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם (דברים כח, יב). הַתּוֹרָה לֹוָה מִן הַמִּצְוֹת וְהַמִּצְוֹת לֹוִין מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, ד): שְׁמוֹר מִצְוֹתָי וֶחְיֵה,
בְּרִיּוֹתָיו לֹוִין זֶה מִזֶּה וּמְשַׁלְּמִים זֶה לָזֶה, וּבָשָׂר וָדָם לֹוֶה מֵחֲבֵרוֹ וּמְבַקֵּשׁ לְבָלְעוֹ בְּרִבִּית וּבְגָזֵל. וְהַנּוֹטֵל רִבִּית, אוֹמֵר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵין אַתָּה נוֹטֵל מֵעוֹלָמְךָ שָׂכָר שֶׁהַבְּרִיּוֹת בְּתוֹכוֹ, שְׂכַר הָאָרֶץ שֶׁאַתָּה מַשְׁקֶה, שְׂכַר צְמָחִים שֶׁאַתָּה מַעֲלֶה, שְׂכַר מְאוֹרוֹת שֶׁאַתָּה מֵאִיר, שְׂכַר נְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ, שְׂכַר גּוּף שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רְאוּ בַּמָּה הִלְוֵיתִי וְאֵינִי נוֹטֵל בְּרִבִּית, וּמַה הִלְוְתָה הָאָרֶץ וְאֵינָהּ נוֹטֶלֶת רִבִּית. אֶלָּא אֲנִי נוֹטֵל אֶת הַקֶּרֶן שֶׁהִלְוֵיתִי, וְהִיא נוֹטֶלֶת אֶת שֶׁלָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ (קהלת יב, ז).
וּמִי שֶׁהוּא נוֹטֵל רִבִּית מַה כְּתִיב בּוֹ? בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי לֹא יִחְיֶה (יחזקאל יח, יג). מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁפָּתַח אוֹצָרוֹ לְאֶחָד, הִתְחִיל מוֹנֶה בּוֹ אֶת הָעֲנִיִּים, הוֹרֵג בּוֹ אַלְמָנוֹת, מְבַזֶּה בּוֹ אֶת הָאֶבְיוֹנִים, מַפְשִׁיט בּוֹ עֲרֻמִּים, עוֹשֶׂה בּוֹ חָמָס וְגָזֵל, מְמַלֵּא אוֹתוֹ שֶׁקֶר וּמַפְסִיד אוֹצַר הַמֶּלֶךְ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּתַח אוֹצָרוֹ לַעֲשִׁירִים וְהַכֹּל שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב (חגי ב, ח). הִתְחִיל הֶעָשִׁיר לְהַלְווֹת בְּרִבִּית, מוֹנֶה בּוֹ אֶת הָאַלְמָנוֹת וְדוֹחֲקָן בְּרִבִּית, מְבַזֶּה בּוֹ אֶת הָאֶבְיוֹנִים וּמַפְשִׁיט בּוֹ אֶת הָעֲרֻמִּים הַמְבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ צְדָקָה. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צוֹוֵחַ, לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ (משלי יז, ה). הָיָה חַיָּב לוֹ חֲבֵרוֹ מָנֶה, מַכֵּהוּ וּמַפְשִׁיטוֹ וְיוֹשֵׁב עָרֹם, עוֹשֶׂה בּוֹ חָמָס וְגָזֵל, שֶׁמָּסְרוּ לוֹ מַשְׁכּוֹנוֹת שֶׁלָּהֶן וְהוּא בּוֹלְעָן. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לוֹ: הוֹי שׁוֹדֵד וְאַתָּה לֹא שָׁדוּד, וּבוֹגֵד וְלֹא בָגְדוּ בָךְ, כַּהֲתִמְךָ שׁוֹדֵד תּוּשַׁד, כַּנְּלֹתְךָ לִבְגֹּד יִבְגְּדוּ בָךְ (ישעיה לג, א). נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָמוֹן מִן אוֹצָרוֹ שֶׁהוּא שֶׁל אֱמֶת, וְהוּא עוֹשֶׂה מִמֶּנּוּ אוֹצָר שֶׁל שֶׁקֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: חֲרַשְׁתֶּם רֶשַׁע, עַוְלָתָה קְצַרְתֶּם, אֲכַלְתֶּם פְּרִי כָחַשׁ כִּי בָטַחְתָּ בְדַרְכְּךָ (הושע י, יג). לְפִיכָךְ, כַּעֲבֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע (משלי י, כה). וְכֵן שְׁלֹמֹה צוֹוֵחַ: אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַּשָּׁעַר, כִּי ה' יָרִיב רִיבָם (משלי כב כב, כג).
אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל. מָה רָאָה לְהַזְהִיר עַל הַדַּיָּנִים וְעַל הַנָּשִׂיא. אַתָּה מוֹצֵא, שֶׁלֹּא לָקַח קֹרַח וַעֲדָתוֹ אֶלָּא עַל שֶׁבָּזוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. וְאַף אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם לֹא לָקוּ אֶלָּא עַל שֶׁבָּזוּ דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת ה' בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא (דה״ב לו, טז). וְאוֹמֵר: חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע מֵאֲנוּ לָשׁוּב (ירמיה ה, ג). לְכָךְ הִזְהִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כְּבוֹדָן שֶׁל זְקֵנִים (ויקרא יט, לב), שֶׁהֵן מַזְהִירִין לְיִשְׂרָאֵל עַל עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְכָל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ (שמות כג, יג).
מַה כְּתִיב אַחֲרָיו שָׁלֹש רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה, קָבַע לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל חַג הַמַּצּוֹת, שֶׁבּוֹ עָשָׂה לָהֶן נִסִּים בְּמִצְרַיִם. וְחַג הַקָּצִיר, שֶׁבּוֹ נָתַן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה שֶׁאוֹכְלִין מִפֵּרוֹתֶיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לָהֶן לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: טוֹב פִּרְיִי מֵחָרוּץ וּמִפָּז וּתְבוּאָתִי מִכֶּסֶף נִבְחָר (משלי ח, יט). וְחַג הָאָסִיף (שמות כג, טז), שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַלֵּא בָּתֵּיהֶם מִן הַבְּרָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ, וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע, וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ (משלי ג, ט-י). לְכָךְ נֶאֱמַר: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ.
שמות רבה ל״א:ט״ו - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנשֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קיב, ה): טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט, בּוֹא וּרְאֵה כָּל בְּרִיּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹוִין זֶה מִזֶּה, הַיּוֹם לֹוֶה מִן הַלַּילָה וְהַלַּיְלָה מִן הַיּוֹם, וְאֵינָן דָּנִין זֶה עִם זֶה כַּבְּרִיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, ג): יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר. הַלְּבָנָה לֹוָה מִן הַכּוֹכָבִים וְהַכּוֹכָבִים מִן הַלְּבָנָה, וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה אֵינָם יוֹצְאִים, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ט, ז): הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח וּבְעַד כּוֹכָבִים יַחְתֹּם. הָאוֹר לֹוֶה מִן הַשֶּׁמֶשׁ וְהַשֶּׁמֶשׁ מִן הָאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ג, יא): שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה. הַחָכְמָה לֹוָה מִן הַבִּינָה וְהַבִּינָה מִן הַחָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ז, ד): אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ. הַשָּׁמַיִם לֹוִין מִן הָאָרֶץ וְהָאָרֶץ מֵהַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח, יב): יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם. הַחֶסֶד לֹוֶה מִן הַצְּדָקָה וְהַצְּדָקָה מִן הַחֶסֶד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא, כא); רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד. הַתּוֹרָה לֹוָה מִן הַמִּצְווֹת וְהַמִּצְווֹת מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ז, ב): שְׁמֹר מִצְוֹתַי, בְּרִיּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹוִין זֶה מִזֶּה וְעוֹשִׂים שָׁלוֹם זֶה עִם זֶה בְּלֹא דְבָרִים, בָּשָׂר וָדָם לֹוֶה מֵחֲבֵרוֹ וּמְבַקֵּשׁ לְבָלְעוֹ בְּרִבִּית וּבְגָזֵל, וְאֵלּוּ שֶׁנּוֹטְלִין רִבִּית אוֹמְרִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָמָּה אֵין אַתָּה נוֹטֵל מֵעוֹלָמְךָ שָׂכָר שֶׁהַבְּרִיּוֹת בְּתוֹכוֹ, שְׂכַר הָאָרֶץ שֶׁאַתָּה מַשְׁקֶה, שְׂכַר הַצְּמָחִים שֶׁאַתָּה מַעֲלֶה, שְׂכַר הַמְּאוֹרוֹת שֶׁאַתָּה מֵאִיר, שְׂכַר הַנְּשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ, שְׂכַר הַגּוּף שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵר. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְאוּ כַּמָּה הִלְוֵיתִי וְאֵינִי נוֹטֵל רִבִּית, וּמַה הִלְוְתָה הָאָרֶץ וְאֵינָהּ נוֹטֶלֶת רִבִּית, אֶלָּא אֲנִי נוֹטֵל הַקֶּרֶן שֶׁהִלְוֵיתִי וְהִיא נוֹטֶלֶת אֶת שֶׁלָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יב, ז): וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ, אוֹי לְמִי שֶׁנּוֹטֵל רִבִּית, מַה נֶּאֱמַר בּוֹ (יחזקאל יח, יג): בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי לֹא יִחְיֶה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁפָּתַח לְאֶחָד אוֹצָרוֹ הִתְחִיל מוֹנֶה בּוֹ עֲנִיִּים, הוֹרֵג בּוֹ אַלְמָנוֹת, מְבַזֶּה בּוֹ אֶבְיוֹנִים, מַפְשִׁיט בּוֹ בְּנֵי אָדָם וְעוֹשֶׂה אוֹתָם עֲרֻמִּים, וְעָשָׂה בוֹ חָמָס וְגָזֵל וּמְמַלֵּא אוֹתוֹ שֶׁקֶר, וּמַפְסִיד אוֹצָרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹתֵחַ אוֹצָרוֹת וְנוֹתֵן לַבְּרִיּוֹת מִכַּסְפּוֹ וּזְהָבוֹ שֶׁהֵם שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (חגי ב, ח); לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב, הִתְחִיל עָנִי שֶׁהוּא לֹוֶה מִן הֶעָשִׁיר, נוֹטֵל הֵימֶנּוּ רִבִּית. הוֹרֵג בּוֹ אַלְמָנוֹת, אִם לָוְתָה מִמֶּנּוּ אַלְמָנָה הֲרֵי הוּא דּוֹחֲקָהּ לִטֹּל הֵימֶנָּהּ רִבִּית. מְבַזֶּה בּוֹ אֶבְיוֹנִים, אִם בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ צְדָקָה הֲרֵי הוּא מְדַקְדֵּק עִמָּהֶם, וְהָאֱלֹהִים אוֹמֵר (משלי יז, ה): לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ. מַפְשִׁיט בּוֹ עֲרֻמִּים, אִם חַיָּב לוֹ מָנֶה אוֹ יוֹתֵר נוֹטֵל טַלִּיתוֹ הֵימֶנּוּ וְיוֹשֵׁב עָרוֹם וּמִתְבַּיֵּשׁ. וְעוֹשֶׂה בּוֹ חָמָס וְגָזֵל, שֶׁהֵם מוֹסְרִים בְּיָדוֹ מַשְׁכּוֹנָם וְהוּא בּוֹלְעָם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר (ישעיה לג, א): הוֹי שׁוֹדֵד וְאַתָּה לֹא שָׁדוּד. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לוֹ מָמוֹן שֶׁל אֱמֶת וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ שֶׁקֶר, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע י, יג): חֲרַשְׁתֶּם רֶשַׁע עַוְלָתָה קְצַרְתֶּם, לְכָךְ אַתֶּם עוֹבְרִים מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י, כה): כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע, לְכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְהִיר בַּתּוֹרָה: אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, וְאִם אֵינוֹ מְשַׁלֵּם לְךָ דַּיֶּךָ שֶׁאֲנִי קוֹרֵא אוֹתוֹ רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז, כא): לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמַּזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ, הַחֲזִירֵהוּ לוֹ שֶׁלֹא יִצְעַק לְפָנַי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב, כו): וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר (שמות מא, ב): אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל. וְכֵן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר (משלי כב, כב): אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא, לָמָּה (משלי כב, כג): כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ.
שמות רבה ט״ו:כ״ז - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ד, כב כג): וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ, יִתְעַלֶּה שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא (ישעיה מו, י): מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, בְּאַבְרָהָם הוּא אוֹמֵר (בראשית טו, יד): וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי, מַהוּ דָּן, מַכַּת בְּכוֹרוֹת שֶׁנִּקְרָא נֶגַע, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יא, א): עוֹד נֶגַע אֶחָד. מַהוּ דָּן אָנֹכִי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹרֵעַ אֲנִי מֵהֶם בְּמַכַּת בְּכוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ. וְהַסִּימָן הַזֶּה מָסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, וְאַבְרָהָם לְיִצְחָק, וְיִצְחָק לְיַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב לְלֵוִי, וְלֵוִי לִקְהָת, וּקְהָת לְעַמְרָם, וְעַמְרָם לְמשֶׁה, וְהָיָה משֶׁה מְשַׁמְּרוֹ וּבָא. מַהוּ בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל, אָמַר רַבִּי חִיָּא בָּנִים שֶׁאֲבוֹתָם בֵּרְכוּ אוֹתָן בְּמַעֲשֵׂיהֶם, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, יט): בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן. דָּבָר אַחֵר, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל, בָּנִים שֶׁל מִי שֶׁנָּטַל אֶת הַבְּכוֹרָה. דָּבָר אַחֵר, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְפַרְעֹה הָרָשָׁע אִי אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה חִבַּבְתִּי אֶת הַבְּכוֹרָה, שֶׁכָּתַבְתִּי בְּתוֹרָתִי (דברים טו, יט): לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ, וְכָל מִי שֶׁהוּא עוֹבֵד בּוֹ לוֹקֶה, וְאַתָּה שָׁלַחְתָּ יָדְךָ בִּבְכוֹרִי, דִּין הוּא שֶׁתִּלְקֶה. וְהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלָיו עֶשֶׂר מַכּוֹת כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת שֶׁנִּתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ וְעָמַד בְּכֻלָּן, וְהֵבִיא אוֹתָן עַל יְדֵי משֶׁה וְאַהֲרֹן וְעַל יָדוֹ. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁמָּרְדוּ עָלָיו עֶשֶׂר מְדִינוֹת, נָהַג עִמּוֹ שְׁנֵי פָּלְמָרְכִין וְהָלַךְ וְכָבַשׁ אוֹתָן, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִם אֶכְתְּבֵם עַל שְׁמִי הֵיאַךְ אֲנִי חוֹלֵק לָהֶם כָּבוֹד, וְאִם אֶכְתְּבֵם עַל שְׁמָם הֲרֵינִי מוֹצִיא עַצְמִי מִן הַכְּלָל, אֶלָּא הֲרֵינִי מְשַׁלְּשָׁם, וַהֲרֵי יֵשׁ כָּאן אַחַת יְתֵרָה, הֲרֵינִי מְחַלְקוֹ עַל שְׁלָשְׁתֵּנוּ. כָּךְ הָיְתָה מַכַּת הַשְּׁחִין עַל יְדֵי שְׁלָשְׁתָּן, וּמַהוּ שֶׁאוֹמֵר בַּשְּׁחִין (שמות ט, יא): בַּחַרְטֻמִּם, חָסֵר, שֶׁנָּגַע בַּשַֹּׂר שֶׁל מַעְלָן כְּדֵי שֶׁלֹא יְהֵא לָהֶם עֲמִידָה. עֶשֶׂר מַכּוֹת הֵבִיא עֲלֵיהֶם בְּנִימוּס הַמַּלְכוּת, וְהַצְּפַרְדְּעִים הָיוּ לָהֶם קָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, מה): וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם, שֶׁהָיוּ מְחַבְּלִין גּוּפֵיהֶן וּמְסָרְסִין אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ז, כח): וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ. אָמְרוּ לָהֶם הַצְפַרְדְּעִים מוֹנִיטָא שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם בְּטֵלָה וְשֶׁלָּכֶם קַיָּמֶת, לְפִיכָךְ וַתַּשְׁחִיתֵם, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית לח, ט): וְשִׁחֵת אַרְצָה. וּמִנַּיִן שֶׁהָיוּ מְדַבְּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ח, ח): עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה. וְעוֹד הֵבִיא עֲלֵיהֶם מַכַּת עָרֹב, לְפִי שֶׁהָיוּ מְעוּרְבָּבִין אִישׁ אֶחָד בָּא עַל עֶשֶׂר נָשִׁים, וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים בָּאִים עַל אִשָּׁה אַחַת, לְכָךְ הֵבִיא עֲלֵיהֶן עִרְבֻּבְיָא. וּכְשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה, אָמַר משֶׁה הֲרֵי הִגִּיעַ הַסִּימָן, (יחזקאל לג, כד): אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם, הֲרֵי הַנֶּגַע אֶחָד. וּלְפִי שֶׁהֵן הָיוּ בְּכוֹרִים, לְכָךְ הָרַג בְּכוֹרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ, הוּא הַסִּימָן עַל אַבְרָהָם דָּן אָנֹכִי. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נִקְרָא יִשְׂרָאֵל בְּנִי בְכֹרִי, לְפִי שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (דברים כא, יז): כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְֹּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יוֹרְשִׁים שְׁנֵי עוֹלָמוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. וּלְכָךְ מָסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹד הַלְּבָנָה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ הֵם מוֹנִים בָּהּ, וְהָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מוֹנִין לַחַמָּה, לוֹמַר מַה חַמָּה אֵינָה אֶלָּא בַּיּוֹם כָּךְ אֵין מוֹשְׁלִים אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמַה הַחַמָּה הִיא שֶׁל אֵשׁ, כָּךְ הֵם עֲתִידִין לִדּוֹן בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, יט): כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר. וּכְשֵׁם שֶׁהַלְּבָנָה נִרְאֵית בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל מוֹשְׁלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וּכְשֵׁם שֶׁהַלְּבָנָה הִיא שֶׁל אוֹר, כָּךְ יִשְׂרָאֵל נוֹחֲלִין הָאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צז, יא): אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׂרֵי לֵב שִׂמְחָה. וְאוֹמֵר (ישעיה ס, א): קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ. וּלְכָךְ נֶאֱמַר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, שֶׁיְּהֵא שֶׁלָּכֶם, שֶׁאַתֶּם בְּדוּגְמָתָהּ.
משנה תורה, הלכות קידוש החודש ו׳:י׳ - הטקסט מספריא
כל תשע עשרה שנה שיהיו מהן שבע שנים מעוברות ושתים עשרה פשוטות נקרא מחזור. ולמה סמכנו על מנין זה. שבזמן שאתה מקבץ מנין ימי שתים עשרה שנה פשוטות ושבע מעוברות ושעותיהן וחלקיהן ותשליך כל אלף ושמנים חלקים שעה. וכל ארבע ועשרים שעות יום. ותוסיף למנין הימים תמצא הכל תשע עשרה שנה משני החמה שכל שנה מהן שלש מאות וחמשה וששים יום ושש שעות בשוה. ולא ישאר ממנין ימי החמה בכל תשע עשרה שנה חוץ משעה אחת וארבע מאות ושמנים וחמשה חלקים. סימן להם אתפ"ה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.