435

של מזבח הנחושת והזהב בטל כלפי המזבחות (ולכן אין המזבח מקבל טומאה). ואילו במאמר ריש לקיש מודגשים העוצמה (חוסר הביטול) של ציפוי הזהב, שהציפוי נשמר ושמר על הכלי, על המזבח, עד אשר "אין האור שולטת בו"¹⁶.

ג. שאלות נוספות על האמרות בגמרא

בנוסף לכך יש להבין מספר דיוקים באימרות המובאות בגמרא. ומהם:

א) ה"קל וחומר" הנלמד ממזבח הזהב לגבי "פושעי ישראל" פשוט וברור יותר כל־שכן לגבי תלמידי חכמים, שכשם שהזהב אינו מאפשר לאש לשלוט במזבח¹⁷, כך תורתם של התלמידי חכמים אינה מאפשרת לאור של גיהנם לשלוט בהם, גם אם עשו ענינים בלתי רצויים, שעליהם מגיע להם אור של גיהנם, אילולא זכות התורה.

ואין מובן: (א) כל האמרה לגבי תלמידי חכמים היא מיותרת, לכאורה, כי הדבר נלמד בפשטות מן האמרה לגבי פושעי ישראל¹⁸? (ב) ואם בכל זאת מביאה הגמרא אמרה מיוחדת לגבי תלמידי חכמים – מדוע יש צורך ב"קל וחומר" אחר (מן הסלמנדרא) בעוד אשר אפשר להשתמש באותו "קל וחומר", בענין המזבח?

קושי זה מתחזק עוד יותר: סלמנדרא היא שרץ טמא¹⁹, או חיה²⁰ – ומדוע יש ללמוד לגבי תלמידי חכמים משרץ, בשעה שניתן ללמוד זאת ממזבח הזהב שבבית המקדש?

ב) הן "תלמידי חכמים" שבאימרה הראשונה והן "פושעי ישראל" שבאימרה השניה נמצאים בגיהנם על עבירותיהם²¹, אלא שאור של גיהנם אינו שולט בהם (בראשונים – מפני היותם "תלמידי חכמים", ובאחרים – מפני שהם "מלאים מצוות"). מדוע, אפוא, מכנים את הראשונים "תלמידי חכמים", ואת האחרים "פושעי ישראל"?