407

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ואת זאת אמר משה רבנו: "למה ה' יחרה אפך", אין כלל מקום לענין של "מתקנא" בעגל, כי "כלום מתקנא אלא חכם בחכם גבור בגבור" – הרי האמת היא שהקדוש־ברוך־הוא הוציאם מ"מצרים בכח גדול וביד חזקה", ולא העגל ח"ו, לעבודה־זרה אין שום חכמה או גבורה, ולכן אין שייך "להתקנא" בה!

ז. "יינה של תורה": מהות היהודי שוללת עבודה זרה

מ"יינה של תורה" בפירוש רש"י:

לכאורה עדיין יש להבין: אמנם לגבי העבודה־הזרה אין מקום "להתקנא", כי "כלום מתקנא אלא חכם בחכם גבור בגבור", אבל מצד אלו שעבדו לעגל ואמרו "אלה אלקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" יש, לכאורה, מקום, ח"ו, לענין של "מתקנא" – "א־ל קנא" – בעובדי העגל, כיון שהם חשבו שהעגל הוא "חכם" ו"גבור".

ההסבר לכך הוא:

יהודי כשלעצמו אינו טועה בעבודה זרה31, הוא יודע שזהו רק עץ ואבן ואינו מחשיב כלל את העבודה־זרה, אפילו כשהוא עובר על החטא, כי "גם בשעת החטא היתה באמנה אתו יתברך"32, כמאמר אדמו"ר הזקן: יהודי אינו רוצה ואינו יכול להינתק מאלקות33. ודברי עובד העבודה־זרה "אלה אלקיך ישראל" נאמרים רק משום ש"נכנס בו רוח שטות"34, ומכך נובעים דיבורים כאלו, ורוח־השטות היא דבר נפרד מן היהודי עצמו – "נכנס בו".

וזוהי טענת משה "למה ה' יחרה אפך בעמך" – גם מצד "עמך"35, מצד ישראל, אין כלל מקום ל"מתקנא", כי במהותם הם אינם מסוגלים כלל להחשיב את העבודה־הזרה כ"חכם" או "גבור" – ולפיכך "כלום מתקנא36 אלא חכם בחכם גבור בגבור", ודברים אלו גרמו ל"וינחם ה'...".

הערות

  1. 31. תניא פי"ט. (משיחת ש"פ תשא תשל"ב)
  2. 32. תניא פכ"ד.
  3. 33. ראה ד"ה באתי לגני ה'שי"ת פ"ג. היום יום ע' עג.
  4. 34. ובמכש"כ משאר עבירות – סוטה ג, א. וראה תניא שם ופכ"ה. ולהעיר מסנה' (קו, א. הובא בפרש"י בלק (כה, ב)): וישתחוו לאלהיהן. כשתקף יצרו עליו (דג"ע).
  5. 35. גם אלה שהם כמו (גחלים) עוממות (שער היחוד והאמונה פ"ז).
  6. 36. ואף שמצד המעשה והבפועל דעובדי ע"ז הי' צ"ל קנאה – י"ל ע"פ משנ"ת באוה"ת בראשית (ריט, ב) "הקנאה שנוגע בהעצמות והעצמיות", וא"כ נוגע בעיקר מה שבפנימיותם ובעצמיותם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.