404

אי אפשר לומר שהוא אומר זאת מפני שזהו לשון התורה¹² – "אל יתהלל חכם בחכמתו... גבור בגבורתו" – וכך גם הסיפור שדלעיל, כי:

(א) בפסוק זה, וכן בסיפור שדלעיל, יש ענין שלישי – "עשיר בעשרו¹³ (בעשיר)", שרש"י משמיטו.

(ב) כידוע, משתמש רש"י בכפילות ובהרחבה בכלל רק כאשר שני הענינים שבכפילות, או כל ההרחבה, חשובים להבנת פשוטם של הפסוקים, ולא מפני שזהו לשון התורה או מאמרי חז"ל.

ויש להבין: מהי החשיבות של שני הענינים הללו להבנת פשוטו של מקרא?

ד. טענת משה לא היתה על עצם עונש המוות לעובדי עבודה זרה

ההסבר לכך הוא:

ההכרח של רש"י לפירושו "כלום מתקנא..." נובע מכך שמהמילים "למה ה'..." (או, בדפוסים אחרים, "למה ה' יחרה אפך"¹⁴) שהוא מצטט אין מובן: לאחר שהקדוש־ברוך־הוא אמר למשה "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם...", צריך היה משה למנוע ראשית־כל את "ואכלם" ולטעון "למה ה' תכלה את עמך" וכדומה, ורק לאחר מכן "למה ה' יחרה אפך", ואילו למעשה הוא טען קודם "למה ה' יחרה" ואחר־כך טען לגבי "לכלותם"?

ההסבר לכך הוא:

על עצם חובת המיתה על חטא־העגל לא היתה למשה שום שאלה. כבר כתוב לפני־כן בתורה שיש כמה וכמה עבירות שמגיע בעבורם עונש מוות ר"ל, ואין על־כך שום טענה ותמיהה. והטעם לכך מובן בפשטות: על עבירה חמורה מגיע עונש חמור – מיתה.

התמיהה האפשרית כאן היא בקשר לאופן העונש – "ואכלם" – שצריך לכך סיבה מיוחדת:

יש כלל בתורה, שחיוב ועונש מיתה יכולים לחול רק כאשר היו עדים, לאחר שהיתה התראה, ורק לאחר חקירה ודרישה של בית־דין¹⁵. אפילו כאשר מתבטאת התורה בלשון¹⁶ "מכשפה לא תחיה", שמשמעותה הפשוטה שאסור לאפשר ל"מכשפה" לחיות¹⁷, מסביר רש"י, שאין הכוונה להרוג כל "מכשפה" שרואים, "אלא תומת בבית־דין".

יותר מכך: אפילו בחטא הראשון, חטא עץ הדעת, שלגביו אמר הקדוש־ברוך־הוא באזהרתו לאדם הראשון¹⁸ בפירוש: "לא תאכל ממנו כי ביום