375
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ה"בבלי" ל"ירושלמי" כרוך בהבדל שבין דרכי לימודם:
אופן הלימוד בתלמוד הבבלי הוא ריבוי של שקלא וטריא וכו', כדברי הגמרא16 "במחשכים הושיבני17... זה תלמודה של בבל": דרך הלימוד היא כאדם המחפש בחשיכה – יש להרבות בחיפוש ויגיעה, לשאול קושיות ולערוך הבחנות וכו' עד שמגיעים למסקנה האמיתית. לעומת זאת, הלימוד בתלמוד הירושלמי הוא באופן ישר – מוצאים מיד את התירוץ האמיתי וכו', כאדם הרואה דבר־מה באור18.
לפיכך יוצא, שלפי שיטת הבבלי, אפשרי שעל־ידי הלימוד המועט של החסידים הראשונים יתבצע רק הענין של "תורתם משתמרת" – שהם לא ישכחו את לימודם, אך לא באופן של "ברכה ניתנת בתורתן", "להבין ולהשכיל מיד" – דבר שאיננו מתאים לסדר הלימוד של ה"בבלי".
אך לפי שיטת ה"ירושלמי", גורם לימודם גם לכך ש"ברכה ניתנת בתורתן" – "הצליחו להבין ולהשכיל מיד ולא היו שוהין" – בהתאם לאופן הלימוד הישר, שבו מגיעים מיד לאמתתו של הענין.
ו. ההבדל בין שיטת מרדכי לשיטת "מקצת סנהדרין" תלוי בהבדל שבין
ה"ירושלמי ל"בבלי".
לפי האמור לעיל, יש לומר, שההבדל בין שיטת מרדכי (הרצויה לרוב הסנהדרין) לבין שיטתם של "מקצת סנהדרין" תלוי במחלוקת הנ"ל בין ה"בבלי" ל"ירושלמי":
שיטתם של הסנהדרין הגדולה, שנבחרומןהסנהדריןהקטנה19,שמקומם בירושלים, או לפחות בארץ הקודש20, מתאימה, כפי שסביר לומר, לדרך הלימוד של ה"ירושלמי", במיוחד בתקופת המשנה ואנשי כנסת הגדולה.
אך גם אז היו תנאים שהגיעו מבבל, כפי שמאוחר יותר ידוע: הלל עלה מבבל21, רבי נתן הבבלי22, ועוד. במיוחד אשר עברו יותר משבעים שנה מן התקופה שבה הלכו "החרש והמסגר"23 מירושלים עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה – לבבל24. אנשי כנסת הגדולה היו משבי הגולה אשר הגלה נבוכאדנצאר מלך בבל לבבל וישובו לירושלים ויהודה בשנת אחת לכורש, לאחר שהיו חמשים ושתיים שנה בבבל,
הערות
- 16. סנהדרין כד, א. ומשמע דהסיבה היא "בבל" (ש"אין תורה כתורת א"י" – ב"ר פט"ז, ד) – וגם בזמן התנאים, אנשי כנה"ג וכו' כן הוא.
- 17. איכה ג, ו.
- 18. ראה בארוכה שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו פנ"ד ואילך. המשך תרס"ו ע' צ ואילך. ד"ה אמר רבא תש"ח פי"א. ועוד.
- 19. ראהסנהדריןפח,ב.רמב"םהל'סנהדריןפ"ב ה"ח.
- 20. שם.
- 21. פסחים סו, א.
- 22. דעלה מבבל – פרש"י גיטין (סה, ב), ב"ב (עג, א) ד"ה רבי נתן. ועוד.
- 23. מ"ב כד, יד. גיטין פח, סע"א. פרש"י עה"פ.
- 24.
- 42. ראה סדר הדורות – בזמן דנס פורים.
בראשית רבה ט״ז:ד׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁקוֹת כּוֹס תַּרְעֵלָה לָאֻמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁהַדִּין יוֹצֵא, מַאי טַעְמָא (בראשית ב, י): וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד, וְהָיָה לְאַרְבָּעָה נְהָרִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, אֵלּוּ אַרְבָּעָה גָּלֻיּוֹת כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה רָאשִׁים. (בראשית ב, יא): שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן, זוֹ בָּבֶל, עַל שֵׁם (חבקוק א, ח): וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו. הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה, שֶׁעָלָה וְהִקִּיף אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב בֵּיהּ (תהלים מב, ו): הוֹחִלִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ. אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב, אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁהֵן נֶחְמָדִין מִזָּהָב וּמִפָּז רָב. וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִיא טוֹב, מְלַמֵּד שֶׁאֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם וגו', מִקְרָא מִשְׁנָה וְתַלְמוּד וְתוֹסֶפְתָּא וְאַגָּדָה. וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִיחוֹן, זוֹ מָדַי שֶׁהָיָה הָמָן שָׁף עַמָּהּ כַּנָּחָשׁ, עַל שֵׁם (בראשית ג, יד): עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ. חִדֶּקֶל זוֹ יָוָן, שֶׁהָיְתָה קַלָּה וְחַדָּה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַב הוּנָא בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים קָדְמָה מַלְכוּת יָוָן לְמַלְכוּת הָרְשָׁעָה, בְּנִימוּסִין וּבְפִנְקֵיסִין וּבְלָשׁוֹן. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר, כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם אַשּׁוּר, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מִתְעַשְּׁרוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם נִינְוֵה, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מִתְנָאוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲלַפְתָּא כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם מִצְרַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מְצִירוֹת לְיִשְׂרָאֵל. וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת, זוֹ אֱדוֹם. פְּרָת, שֶׁהֵפֵרָה וְהִצִירָה לְבָנָיו [נ"א לפניו]. פְּרָת, שֶׁפָּרָה וְרָבָה מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל זָקֵן. פְּרָת, שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהִפָּרַע לָהּ. פְּרָת, עַל שֵׁם סוֹפָהּ (ישעיה סג, ג): פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וגו'.
מצוטט ב־5 עמודים
תורת מנחם 3
- י - שנת תשי"ד - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ וישב, כ"א כסלו ה'תשי"ד. לקו"ש חט"ז ע' 375
- ד - שנת תשי"ב - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ליל שמחת תורה קודם הקפות ה'תשי"ב. לקו"ש חט"ז ע' 375
- נט - שנת תש"ל - חלק שני ‹ ש"פ בשלח, י"ז שבט, ה'תש"ל לקו"ש חט"ז ע' 375
כתר שם טוב ספרי הבעל שם טוב 1
- הוספות ‹ תכט לקו"ש חט"ז ע' 375
ספר השיחות ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 1
- תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ח ‹ שיחות חג הפסח ‹ 221 לקו"ש חט"ז ע' 375
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.