262

חטאו של הגנב תלוי בחוסר אמונתו בהשגחת הקדוש ברוך הוא – "עשה עין של מטה כאילו אינה רואה..." – יוצא, שגם לגבי הקנס מכריעה חומרת החטא מצד הגנב, ולכן הקנס הוא "חמשה", ואילו לפי שיטת רבי מאיר, המדגיש שחטאו של הגנב מבטא יחס של כבוד כלפי הנגנב, יותר מאשר כלפי הקדוש־ברוך־הוא, יוצא שמצד הנגנב יש מקום להקל בתשלומי הגנב לנגנב.

ז. סיבת הזכרת שמותיהם של רבן יוחנן בן־זכאי ושל רבי מאיר

לפי הסבר זה יוצא, שרש"י מזכיר את שמותיהם של רבן יוחנן בן־זכאי ורבי מאיר רק כדי להסביר יותר, מדוע אחד מהם מדגיש את הקנס מצד הגנב (ולכן עיקר הקנס הוא "חמשה") והאחר – מצד הנגנב (ולכן – "ארבע"),

אבל נעים יותר לומר, שרש"י מצטט את השמות בפירושו כדי להסביר יותר את הדברים עצמם. כלומר, את העובדה שרבן יוחנן בן־זכאי אומר שממעטים בתשלומי השה "הואיל ונתבזה בו", ורבי מאיר אומר שמוסיפים בתשלומי השור. וזאת, בהתאם לשיטותיהם במקום אחר.

ח. השאלות על דברי רבן יוחנן בן־זכאי

כדי להבין זאת יש להקדים את השאלות הבאות על דברי רבן יוחנן בן זכאי:

א) מדוע מבדילה התורה בתשלומין בין שור לשה רק במקרה של "טבחו או מכרו" – לכאורה, הסיבה להבדל, "הואיל ונתבזה בו", קיימת מיד בפעולת הגניבה¹⁹: בגניבת שור אין בזיון, ואילו בגניבת שה מתבזה הגנב, וההבדל בין תשלומי שור לשה היה צריך להיות גם בתשלומין על גניבה עצמה²⁰? ואילו ההלכה במקרה של גניבה בלבד היא "משור.... עד שה... שניים ישלם"²¹.

ב) "בזיון" אפשרי רק כאשר קיים זולת, שבפניו מתביישים²². וכיצד ייתכן אפוא לומר לגבי גניבת השה "ונתבזה בו", והרי הגניבה נעשית בסתר ואין אף אחד רואה הגנב נושא את השה?

ג) לשם מה מקדים רש"י ואומר "חס המקום על כבודן של בריות", הן די היה באמרו מיד "שור שהולך ברגליו..."?

ד) ואם בכל זאת יש צורך להקדים מספר מילים, היה מתאים יותר, לכאורה, להביא את הנאמר בתנחומא: "שחס הקדוש ברוך הוא אפילו על גנב", שהרי מדובר כאן על גנב, ואילו