437

עבודה בתוך חושך מצרים, במקום שהשפעתו של יעקב³⁹ איננה נגלית – "בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך...".

יב. מנשה קשור ליוסף, – ואפרים ליעקב

לפי האמור לעיל יובן השייכות של מנשה ליוסף (ולכן הוא בכור יוסף), ואפרים ליעקב^*:

כיוון שענינו של מנשה הוא לגלות את הזכרון של "בית אבי", ובאמצעות זאת להפוך את חשכה של מצרים, הריהו כעבודת יוסף⁴¹, המורידה בגלוי את עניני יעקב ואת השפעתו אל העולמות שלמטה, וכך גורם ל"אתהפכא".

אך שלימותו של יעקב היא יתרון האור הבא מן החושך עצמו, דבר המתבצעעל־ידיאפרים^*,שעבודתוהיא "הפרני אלקים בארץ עניי".

יג. כל יהודי צריך לעבוד בשני אופני העבודה הללו

עם ישראל נקרא על שמו של יוסף

"נוהג כצאן יוסף"⁴². מכך ברור, שאצל כל יהודי צריכות להיות קיימות שתי העבודות, הן עבודתו של מנשה והן עבודתו של אפרים⁴³:

לכל לראש צריך יהודי לאחל לעצמו ולהשתוקק להימצא ב"בית אבי" – במצב הנעלה מגלות. ירידתו להעלם ולהסתר של העולם (כדי לזכך את הגלות) צריכה להיות מפני שהוא "אנוס על פי הדיבור"⁴⁴. ולפיכך, מיד כאשר הוא משלים את שליחותו במקום הגלות, שאליו שלחה אותו ההשגחה העליונה, הריהו "בורח" למקום שיוכל בו להתמסר לחלוטין לעניני קדושה, תורה ועבודה⁴⁵.

אך מצד שני יש לדעת, שכל עוד נמצא היהודי בשליחותו בגלות, אסור לו להסתפק בעבודתו של מנשה, לדאוג לכך שרק הוא לא