432
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
יעקב שאפרים חשוב יותר, הם אמת: מנקודת מבטו ועבודתו של יוסף – מנשה חשוב יותר6, ומנקודת מבטו ועבודתו של יעקב – אפרים נעלה יותר,
ולכן אנו רואים, שבקשר לעובדה ש"וליוסף יולד שני בנים" נאמר ש"הבכור מנשה", ובידו של הבכור כח רב יותר משאר הבנים7.
אך לא כן ביחסם ליעקב, שלגביו נאמר: "שני בניך... לי הם... אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי"8 – אפרים9 קודם למנשה, והוא כ"ראובן" " – בכור יעקב10.
ג. השמות "מנשה" ו"אפרים" מבטאים רגשות הפוכים של יוסף (
במצרים
ההבדל בין מנשה לאפרים, וכן " העובדה שלגבי יוסף – מנשה חשוב יותר, ולגבי יעקב – אפרים הוא החשוב, יובנו מן המשמעות הפנימית המסתתרת בשוני שבין שמותיהם.
שני השמות – "מנשה" על שם "כי נשני אלקים את כל עמלי ואת כל בית אבי"11 ו"אפרים" על שם "כי הפרני אלקים בארץ עניי"12 – מבטאים את הרגשות שעוררה אצל יוסף ירידתו למצרים, אלא שהם מבטאים קצוות מנוגדים בענין זה:
השם "מנשה" מזכיר ליוסף ש"נשני... בית אבי", שהוא נמצא במקום ש"מזיזה" שמשכיחהו13 את
בית אבי", ומבטא את תשוקתו14 של יוסף שלא לשכוח, אלא להתקשר ל"בית אבי". לעומת זאת "אפרים" – הפרני אלקים בארץ עניי" – מהווה שבח והודיה על היתרון וההתעלות
"הפרני") שנגרמו ליוסף במצרים.
שני הענינים המבוטאים בשמות
מנשה ואפרים" קשורים בשתי דרכים15 שונות הקיימות בעבודת בני־ישראל ב"ארץ עניי" – בגלות
דרך אחת היא: היזהרות מהשפעת הסביבה ע"י שמירה על הקשר עם "בית אבי", (דהיינו, המצב שבו נמצאו לפני הירידה לגלות). היהודי מזכיר לעצמו
הערות
- 6. ועפ"ז יומתק שבברכת יעקב ליוסף "המלאך גו' יברך את הנערים גו'" (מח, טו־טז) (בלשון רש"י שם. וראה משכיל לדוד שם) – מנשה קודם לאפרים – אף שזה הי' לאחרי ש"שכל את ידיו" (שם, יד).
- 7. ראה שער המצות (להאריז"ל) פ' יתרו. ל"ת פ' וירא.
- 8. פרשתנו מח, ה.
- 9. להעיר מרש"י פרשתנו (מח, א), דאפרים הי' רגיל לפני יעקב בתלמוד. וראה ויק"ר פ"ב, ג.
- 10. ראה אלשיך עה"פ. מדרש הגדול. וראה ב"ר פ"ו, ד. פס"ר רפ"ג.
- 11. מקץ מא, נא.
- 12. שם, נב.
- 13. רש"י וישלח לב, לג. – עפ"ז מתורץ העדר פרש"י ב"נשני" (משא"כ הראב"ע, הרשב"ם וכו'). וכן לא ב"הפרני" שמובן מפרש"י תולדות כו, כב.
- 14. עפ"ז מובן הטעם לנתינת שם "מנשה" – על שם שנשהו כל בית אביו (כקושיית האלשיך עה"פ).
- 15. להעיר מנועם אלימלך פרשתנו מח, יג.
ויקרא רבה ב׳:ג׳ - הטקסט מספריא
לִי אֶפְרַיִם, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר פַּלָטְיָאנִי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נַחְמָן אָמַר אַבְגִינוֹס, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס עֲטָרָה זוֹ נִתְעַטֵּר אֶפְרַיִם מֵאָבִינוּ יַעֲקֹב בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְטַר לְעוֹלָמוֹ אָמַר לוֹ אֶפְרַיִם רֹאשׁ הַשְּׁבָטִים רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה יָפֶה וּמְעֻלֶּה שֶׁבְּבָנַי יְהֵא נִקְרָא עַל שְׁמֶךָ (שמואל א א, א): בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי, (שמואל א יז, יב): וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה. (ירמיה לא, יט): הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים, אֵיזֶהוּ יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים בֶּן שְׁתַּיִם בֶּן שָׁלשׁ שָׁנִים. רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי בֶּן רַבִּי סִיסִי בֶּן אַרְבַּע בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים. (ירמיה לא, יט): כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ, אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא דַּי דִבּוּרִי שֶׁנָּתַתִּי בּוֹ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עִמּוֹ אֵינִי יָכוֹל לִסְבֹּל בּוֹ, כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ, כִּי בְּוַדַּאי דִּבּוּרִי בוֹ.
בראשית רבה ו׳:ד׳ - הטקסט מספריא
וְאֵת הַכּוֹכָבִים, אָמַר רַב אַחָא, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי אַפּוֹטְרוֹפִּין, אֶחָד שׁוֹלֵט בָּעִיר וְאֶחָד שׁוֹלֵט בַּמְדִינָה, אָמַר הַמֶּלֶךְ הוֹאִיל וּמִעֵט עַצְמוֹ זֶה לִהְיוֹת שׁוֹלֵט בָּעִיר, גּוֹזֵר אֲנִי עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא תְּהֵא כָּל אֻכְלוּסָא יוֹצְאָה עִמּוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁיְהֵא נִכְנָס תְּהֵא בּוּלֵי וְדִימוּס נִכְנְסָה עִמּוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְהַלְּבָנָה הַזּוֹ מִעֲטָה עַצְמָהּ לִהְיוֹת שׁוֹלֶטֶת בַּלַּיְלָה, גּוֹזֵר אֲנִי עָלֶיהָ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא יוֹצֵאת שֶׁיְהוּ הַכּוֹכָבִים יוֹצְאִין עִמָּהּ, בְּשָׁעָה שֶׁהִיא נִכְנֶסֶת יְהוּ הַכּוֹכָבִים נִכְנָסִים עִמָּהּ. וְדִכְוָותֵהּ (בראשית י, כה): וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן, אָמַר רַבִּי אַחָא לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ יָקְטָן, שֶׁהָיָה מַקְטִין אֶת עֲסָקָיו, מַה זָּכָה, זָכָה לְהַעֲמִיד שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִשְׁפָּחוֹת גְּדוֹלוֹת. וּמָה אִם יָקְטָן עַל יְדֵי שֶׁהָיָה מַקְטִין אֶת עֲסָקָיו כָּךְ, גָּדוֹל שֶׁהוּא מַקְטִין אֶת עֲסָקָיו עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְדִכְוָתֵהּ (בראשית מח, יד): וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר, אָמַר רַבִּי חוֹנְיָא וְכִי מִן הַתּוֹלְדוֹת אֵין אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהוּא הַצָּעִיר, אֶלָּא מַה הוּא הַצָּעִיר, שֶׁהָיָה מַצְעִיר אֶת עֲסָקָיו. מַה זָּכָה, זָכָה לִבְכוֹרָה. וּמָה אִם הַצָּעִיר עַל יְדֵי שֶׁהָיָה מַצְעִיר אֶת עֲסָקָיו, זָכָה לִבְכוֹרָה, הַגָּדוֹל שֶׁהוּא מַצְעִיר אֶת עֲסָקָיו, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, אֶתְמְהָא.
רש"י על בראשית ל״ב:ל״ג - הטקסט מספריא
גיד הנשה. לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ גִּיד הַנָּשֶׁה? לְפִי שֶׁנָּשָׁה מִמְּקוֹמוֹ וְעָלָה, וְהוּא לְשׁוֹן קְפִיצָה, וְכֵן נָשְׁתָה גְבוּרָתָם (ירמיהו נ"א), וְכֵן כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי (בראשית מ"א):
גיד הנשה THE SINEW OF THE THIGH-VEIN — Why is its name called גיד הנשה? Because it sprang נשה) and rose from its proper position. The word has the meaning of “springing”. Other examples are: (Jeremiah 51:30) “Their strength sprang away (נשתה)” and (41:51) “for God hath made all my trouble spring away from me נַשַּׁנִי)".
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך ה ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ח ‹ 459 לקו"ש חט"ו ע' 432
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.