302
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
וישב
א. השאלה על סמיכות הפרשיות וישלח – וישב –
את הסמיכות שבין פרשת וישב, שבה מתחיל, כדברי רש"י1, סיפור "ישובי יעקב ו(ישובי2) תולדותיו", לבין סוף פרשת וישלח, ששם מסופר3 על "ישובי עשו ותולדותיו" (עד מלכי אדום ואלופי עשו שאחריה4), מסבירים חז"ל5 באמצעות משל:
"משל למלך שהיה לו מרגלית מושלכת בתוך העפר ובתוך הצרורות הוצרך המלך לפשפש בעפר ובצרורות להוציא את המרגלית מתוכן, כשהגיע המלך למרגלית, הניח את העפר ואת הצרורות והתעסק במרגלית"
וכך בעניננו, אי־אפשר להגיע לישובי יעקב, אלא לאחר הסיפור, לפחות בקצרה, על ישובי עשו ותולדותיו.
אנו מוצאים זאת גם – כמסופר במדרש6 – לגבי "עשרה דורות מאדם עד נח", ולגבי "עשרה דורות שמנח ועד אברהם", שעליהם מסופר "בבת אחת" ו"כשהגיע למרגליות אברהם יצחק ויעקב התחיל מתעסק בהן".
ותמוה, כי, לכאורה, אין המשל מתאים לעניננו:
בדוגמאות האחרות שהובאו לעיל, היה הפסק של עשרה דורות בין אדם לבין נח וכך גם בין נח לבין אברהם, ולכן הוכרחה התורה למנות את כל הדורות החולפים עד שמגיעים אל העיקר, אל נח ואל אברהם, כשם שבמשל מוכרחים לחפש בתוך העפר עד שמוצאים את המרגלית, כי המרגלית מושלכת בתוך העפר.
לעומת זאת, יעקב הוא הרי בנו של יצחק, ומדוע יש צורך לחפש בין עשו
הערות
- 1. ריש פרשתנו.
- 2. כפי' הרא"ם, לבוש האורה, חי' ופי' מהרי"ק לפרש"י.
- 3. וישלח לו, א ואילך.
- 4. פרש"י שם, מ.
- 5. תנחומא פרשתנו א, הובא בפרש"י ריש פרשתנו (עם שינויים, כדלקמן סעיף ד). – בתנחומא שם מקדים (לפני המשל) "ולמה נתעסק הקב"ה מתחלה ביחוסיהן של א"ה" (ובא בהמשך למ"ש לפנ"ז "למה נתעסק הכתוב לכתוב יחוסיהם כו'", ע"ש) – אבל מזה שמסיים "לכך נסמכה פרשת אלופי בני עשו לפרשה זו" משמע, שהמשל מבאר סמיכת הפרשיות (והקדמת יחוסי עשו ליחוסי יעקב), כבפנים [שלכן הביא המשל בפרשתנו דוקא. ועייג"כ לשון רש"י ריש פרשתנו]. המשל בסגנון אחר נמצא בב"ר פל"ט, יו"ד – (ורות רבה בסופה) – בנוגע לאברהם (ודוד), והובא בפרש"י דה"א בתחלתו (בשם הב"ר) – אלא שי"א – (שה"ג ע' רש"י) שפירוש זה אינו לרש"י.
- 6. ועד"ז בפרש"י כאן (וראה גם ב"ר ור"ר שם) אלא שבתנחומא מסיים "כשהגיע למרגליות אברהם יצחק ויעקב" (ולא הזכיר ע"ד נח), וברש"י "וכשבא לנח האריך בו .. ומשהגיע אצל אברהם האריך בו". וראה לקמן בפנים סעיף יא.
רש"י על בראשית ל״ו:מ׳ - הטקסט מספריא
ואלה שמות אלופי עשו. שֶׁנִּקְרְאוּ עַל שֵׁם מְדִינוֹתֵיהֶם לְאַחַר שֶׁמֵּת הֲדַר וּפָסְקָה מֵהֶם מַלְכוּת, וְהָרִאשׁוֹנִים הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה הֵם שְׁמוֹת תּוֹלְדוֹתָם; וְכֵן מְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי הַיָּמִים וַיָּמָת הֲדָד וַיִּהְיוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אַלּוּף תִּמְנָע וְגוֹמֵר:
ואלה שמות אלופי עשו AND THESE ARE THE NAMES OF THE CHIEFS OF ESAU — [… AFTER THEIR PLACES ACCORDING TO THEIR NAMES] they were called by the names of their districts after Hadad died and the royal dignity had ceased so far as they were concerned. The former names mentioned above (v. 15ff.), are the names given them at their birth. This, too, (the first statement made here) is expressly set forth in Chronicles (2:51) “And Hadad (Hadar) died, and the chiefs of Edom were: the chief of Timna etc.” (We must therefore translate here: “the chieftain of Timna etc.”)
בראשית רבה ל״ט:י׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְנָפְלָה מַרְגָּלִית מֵעַל רֹאשׁוֹ, עָמַד הַמֶּלֶךְ וְהֶעֱמִיד פַּמַּלְיָא שֶׁלּוֹ שָׁם וְעָשָׂה צִבּוּרִים וְהֵבִיא מִכְבָּרוֹת וְכָבַר אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְלֹא מָצָא, הַשֵּׁנִי וְלֹא מָצָא, וּבַשְּׁלִישִׁית מְצָאָהּ, אָמְרוּ מָצָא הַמֶּלֶךְ מַרְגָּלִית שֶׁלּוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַה צֹּרֶךְ הָיָה לִי לְיַחֵס שֵׁם, אַרְפַּכְשַׁד, שֶׁלַח, עֵבֶר, פֶּלֶג, רְעוּ, שְׂרוּג, נָחוֹר, תֶּרַח, אֶלָּא בִּשְׁבִילָךְ, (נחמיה ט, ח): וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד, מַה צֹּרֶךְ הָיָה לִי לְיַחֵס פֶּרֶץ, חֶצְרוֹן, רָם, עַמִּינָדָב, נַחְשׁוֹן, שַׂלְמוֹן, בֹּעַז, עוֹבֵד, יִשַּׁי, דָּוִד, לֹא בִּשְׁבִילָךְ, (תהלים פט, כא): מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.