292
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ח. ההוכחה שיש צורך בשני האופנים
מן ההוכחות לכך: באזהרות הכלליות על קיום תורה ומצוות נאמר27 "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב... ובחרת בחיים". לכאורה, "רואה" האדם בעיני שכלו שדרך התורה והמצוות היא "חיים וטוב" ולשם מה יש צורך להזהירו שיבחר בחיים?
אלא, ההסבר לכך הוא: אם בחירת האדם בתורה ובמצוות תתבסס רק על הבנתו השכלית שהם החיים והטוב, הוא לא יהא עדיין עובד ה'. כי עבודת ה' היא כעבודת העבד לאדונו28: כל מה שהעבד עושה הוא מפני העול שהטיל עליו אדונו. ולכן צריכה להתבסס בחירת האדם בתורה ובמצוות על ציווי הקדוש־ברוך־הוא "ובחרת בחיים".
אך לפני כן מקדים הפסוק ואומר "ראה נתתי..." – וגם בציווי "ובחרת" מודגש בפסוק "ובחרת בחיים" – כי הקדוש־ברוך־הוא רוצה, שהתורה והמצוות יחדרו אל כל מציאותו של האדם וכוחותיו, ולפיכך צריך גם השכל להבין ולחוש שהתורה והמצוות הם החיים והטוב.
ט. שני הענינים ב"אדם"
לפי כל האמור לעיל מובן הקשר שבין בר מצוה לבין "נעשה אדם":
בתואר "אדם" נכללים שני ענינים: א) שיא השלימות של השכל, כמוסבר לעיל. ב) "אדם אותיות מאד"29 – דרגה של "בלי גבול", שמעל לשכל30. [דרגה זו מתבטאת בהיותו של האדם מדבר, כי כח הדיבור שבו נובע מן ה"בלי גבול" שבנפשו, הנעלה מן השכל31].
וכיוון ששני הענינים רמוזים באותו תואר – "אדם", נראה, שיש ביניהם קשר.
ובעבודת האדם יש להסביר זאת כך: גם כאשר מגיע האדם לשיא השלימות השכלית, לדרגת השכל של "אדם", הנעלית מדרגת השכל של "איש", נזקק הוא למסירות הנפש שמעל לשכל32;
ומצד שני: גם כאשר בולט אצלו כח מסירות הנפש שמעל לשכל, אל לו להסתפק בכך, אלא עליו להשתדל, שכח זה יחדור לכל כחות נפשו הפנימיים, שראשיתם הוא כח השכל.
הערות
- 27. נצבים ל, טו־יט.
- 28. ראה תניא פמ"א.
- 29. ב"ר פ"ח, ה ובפרש"י לב"ר שם. תו"א מו, ד. לקו"ת שה"ש כט, ב. המשך וככה תרל"ז פכ"ב.
- 30. לקו"ת שם. ועוד.
- 31. וככה תרל"ז שם.
- 32. הענין בשכל – השכל עצמו מכריח שיש למעלה מן השכל. וראה המשך תער"ב ח"א פ"ק. ועוד.
בראשית רבה ח׳:ה׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי סִימוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כִּתִּים כִּתִּים, וַחֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת, מֵהֶם אוֹמְרִים אַל יִבָּרֵא, וּמֵהֶם אוֹמְרִים יִבָּרֵא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יא): חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. חֶסֶד אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא גּוֹמֵל חֲסָדִים. וֶאֱמֶת אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, שֶׁכֻּלּוֹ שְׁקָרִים. צֶדֶק אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צְדָקוֹת. שָׁלוֹם אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, דְּכוּלֵיהּ קְטָטָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָטַל אֱמֶת וְהִשְׁלִיכוֹ לָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ח, יב): וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים מָה אַתָּה מְבַזֶּה תַּכְסִיס אַלְטִיכְסְיָה שֶׁלָּךְ, תַּעֲלֶה אֱמֶת מִן הָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יב): אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח. רַבָּנָן אָמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִידֵי וְרַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי חֶלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר, מְאֹד, הוּא אָדָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, וְהִנֵּה טוֹב אָדָם. רַב הוּנָא רַבָּהּ שֶׁל צִפּוֹרִין אֲמַר עַד שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִדַּיְּנִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וּמִתְעַסְּקִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ בְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לָהֶן מָה אַתֶּם מִדַּיְּנִין כְּבָר נַעֲשָׂה אָדָם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.