210

לה עדיין חשיבות מיוחדת⁶⁹, וכן לא היתה מעלה מיוחדת במהות אנשי הארץ. ורש"י מציין זאת באמרו "אין חוצה לארץ כדאי לך", כי שם אין "אלוקי הארץ" – אפילו שמו לא מורגל בפי הבריות בחו"ל.

ז. ההבדל בין שתי הדעות לפי פנימיות הדברים

ניתן לבאר ההבדל בין שתי הדיעות על פי פנימיות הענינים:

לפי המדרש (וההלכה) היתה לבני ישראל בעלות על ארץ ישראל גם בזמן האבות, ולכן נאסר על יצחק שהיה "עולה תמימה" לצאת ממנה. לפי רש"י, לעומת זאת, לא היתה בעלות בפועל, והיא נתהוותה על־ידי בני ישראל בכניסתם לארץ. העדר היציאה של יצחק מן הארץ הוא, לדעתו, מפני ש"אין חוצה לארץ כדאי לך".

על פי המדרש, שהוא נעלה מהפשט, מפשטות הענינים, וקשור ברוחניות הענינים (באופן המשפיע על גשמיות העולם) נקבעה בעלות בני ישראל על ארץ ישראל ע"י "מאמרו של הקב"ה – מעשה".

ואילו לפי פירוש רש"י – פשוטו של מקרא – נחשב רק המעשה בפועל, המתבטא בעולם הזה, ולפיכך גם בעלות בני ישראל על ארץ ישראל נקבעה רק באמצעות כניסתם לארץ וכיבושה בפועל.

עם זאת נגרם ע"י מעשה בפועל של בני ישראל שינוי מהותי בארץ, כך שמעצם מהות הארץ מתגלית העובדה שהקב"ה נתנה. היא נעשית ארץ ישראל וארץ הקודש באופן תמידי.