74

לפיכך מאריך הקדוש־ברוך־הוא אפו, ומחכה לחזרה בתשובה, עד עשרה דורות. כלומר, עד מילוי והשלמת המידה של "מכעיסין ובאין" בכל עשר הבחינות (דורות) של הרע³¹.

ז. הטעות הנובעת אצל " היחיד בעבודתו

כל אדם נקרא "עולם קטן" ³², וכשם שקיימות שתי תקופות של עשרה דורות ב"עולם גדול", כך קיימות שתי "תקופות" אלו ב"עולם קטן" – אצל היחיד, בעבודת ה' שלו:

כאשר אדם שקוע במשך "עשרה ימים" תמימים בענינים בלתי רצויים, ובכל זאת "וטוב לו", הוא עלול לחשוב בטעות, שגם בהמשך יהיה מצבו כמו " עתה – "והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך"³³. על כך אומרת המשנה, שהטוב שהיה לו עד עתה למרות התנהגותו השלילית, הוא מפני שהקדוש־ברוך־הוא "מאריך אף"³⁴, אך הוא ייפסק לאחר זמן מסויים³⁵.

לפיכך הוא צריך לבצע את עבודתו באופן של "הביא עליהם את מי המבול" – לבטל לגמרי את הענינים הבלתי רצויים.

אך אין די בעבודה זו, שהרי עברו

עשרה ימים" תמימים של ענינים בלתי רצויים, ויש מחסור בענינים הטובים שהוא היה יכול, וצריך, לפעול, והרי "ימים יצרו..."³⁶: לכל אדם יש כמות מסויימת של ימים שנקבעו לו לעבודת ה'.

לכן הוא מוכרח לעסוק בעבודה השניה, התקופה השניה של "עשרה דורות" לפעול ל"קיום" הימים הקודמים – על־ידי עבודה של

אתהפכא חשוכא לנהורא" (=הפיכת החושך לאור) הוא מתקן ומשלים גם את אשר החסיר בימים שחלפו, עד לאופן של "וקבל שכר כולם".