28
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אומר שם רש"י, ש"וינחם" פירושו "נהפכה מחשבתו של מקום".
יותר מכך: בין ההוכחות שמביא שם רש"י הוא מצטט גם את הפסוק "לא איש א־ל ויכזב ובן אדם ויתנחם", אך עם זאת מפרש רש"י את הביטוי "וינחם" מלשון חרטה 6. מכך רואים, שמסיבה כלשהי אין מפריעה לרש"י שאלה זו *, כיצד תיתכן חרטה אצל " הקדוש־ברוך־הוא, וכפי שרואים גם " בפסוקים האחרים שמצטט שם רש"י – "ועל עבדיו יתנחם 7; וינחם ה' על – הרעה 8; נחמתי כי המלכתי" 9 – שלמרות שבכל אלו מדובר אודות הקדוש־ברוך־הוא, בכל זאת "כולם לשון מחשבה אחרת הם". מדוע, אפוא, אין רש"י מפרש את "נחמתי כי עשיתים" לפי אותו כלל "לשון מחשבה אחרת הם"?
ג) לפי פירוש רש"י ש"נחמתי" הוא
חשבתי מה לעשות", אין מובן ההמשך
כי עשיתים", אשר צריך להתפרש לפי הסבר זה כסיבה ל"נחמתי" 10. "נחמתי"
חשבתי מה לעשות "כי עשיתים" – מפני שעשיתים. ואילו בפשטות הסיבה של "חשבתי מה לעשות" היא רבה רעת האדם" 11: הקדוש־ברוך־הוא חושב מה לעשות, כיון שחטאו. כיצד מהוה
עשיתים" טעם ל"נחמתי"?
ג. פירוש רש"י על "אמחה" וביאורו
הדברים יובנו לפי קטע קודם של פירוש רש"י על אותו פסוק, אשר גם הוא, לכאורה, אינו בדרך הפשט: על
ויאמר ה' אמחה את האדם" אומר רש"י 12 "הוא עפר ואביא עליו מים ואמחה אותו, לכך נאמר לשון מיחוי".
המשמעות הפשוטה של "אמחה" היא
הערות
- 6. ראה בפירש"י בלק שם "לא איש א־ל וגו' – כבר נשבע להם כו'", ומשמע דלולי זאת אפשר שיהי' "ויתנחם". וראה בפי' הרא"ש (חזקוני ורע"ב) ובאר יצחק עה"פ וינחם ה' ענין הנחמה בהקב"ה. ולהעיר " מהמענה של ר"י בן קרחה להאפיקורס שהביא רש"י (ובמפרשי רש"י שם)*. וראה פס"ז עה"פ כי נחמתי "דברה תורה כל' בני אדם כי כיון שאדם הורס מלאכתו בידוע שהוא מתנחם כי עשאו .. אבל אין ניחום ואין חרטה לפני הכבוד". ועד"ז הובא בראב"ע בפסוק וינחם ה'.
- *. וי"ל מפני שכבר תירצה בפי' (סד"ה בראשית) שמלכתחילה "נתנה להם" לזמן מסויים, וראה הערה הקודמת.
- 7. האזינו לב, לו. "
- 8. תשא לב, יד.
- 9. ש"א טו, יא.
- 10. משא"כ אם נפרש נחמתי מל' חרטה פי' "כי עשיתים" הוא "אשר עשיתים", ראה אוה"ח כאן.
- 11. ראה חזקוני כאן.
- 12. מב"ר פכ"ח, ב (בסופו).
- . במדרש (ב"ר ספכ"ז לפי הגי' שבפס"ז עה"פ) מביא דעת ר"י "ניחום הי' שלא הי' בריית האדם מלמעלה אלא בארץ שאם נברא מלמעלה לא הי' מורד" לאחר שמקשה "והא כתיב לא איש גו' ויתנחם כו'", ומזה משמע לכאו' שיש הפרש בין חרטה על עצם ההתהוות שזה אין שייך בהקב"ה, וחרטה על אופן העשי' וכו'. וביותר משמע כן מפי' הרא"ש שהקושיא "חלילה שהקב"ה תוהא על מה שעשה כו'" מביא בתחילת דברי ר"י עצמו. אבל בפשש"מ אין מסתבר חילוק זה מכיון שגם על האופן וכו' – הרי"ז נחמה וחרטה על פעולתו שבעבר.
בראשית רבה כ״ח:ב׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַב בֵּיבַי (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם, יֵעָשֶׂה מִדָּה לַמַּיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה א, טז): וְקָו יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלָיִם. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר יִקָּווּ לִי הַמַּיִם, מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לַעֲשׂוֹת בָּם, מָשָׁל לְשַׂר שֶׁבָּנָה פָּלָטִין וְהוֹשִׁיב בָּהּ דָּיוֹרִים אִלְמִים, וְהָיוּ מַשְׁכִּימִים וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל שַׂר בִּרְמִיזָה וּבְאֶצְבַּע וּבִמְנָוְלִים, אָמַר הַשַּׂר מָה הֵם אֵלּוּ שֶׁהֵם אִלְמִים מַשְׁכִּימִים וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמִי בִּרְמִיזָה וּבְאֶצְבַּע, אִלּוּ הָיוּ פִּקְחִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. הוֹשִׁיב הַשַּׂר בְּתוֹכָהּ דָּיוֹרִים פִּקְחִים, עָמְדוּ וְהֶחֱזִיקוּ בַּפָּלָטִין, אָמְרוּ אֵין פָּלָטִין זוֹ שֶׁל שַׂר, שֶׁלָּנוּ הִיא, אָמַר הַשַּׂר תַּחֲזֹר הַפָּלָטִין לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה. כָּךְ מִתְּחִלָּה לֹא הָיָה קִלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלֶה אֶלָּא מִן הַמַּיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים צג, ד): מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים וגו', מָה הֵן אוֹמְרִים (תהלים צג, ד): אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם לֹא אֲמִירָה וְלֹא דִּבּוּר הֲרֵי הֵן מְקַלְּסִין אוֹתִי, לִכְשֶׁנִּבְרָא אָדָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, עָמַד דּוֹר אֱנוֹשׁ וּמָרַד בּוֹ, דּוֹר הַמַּבּוּל וּמָרַד בּוֹ, דּוֹר הַפְלָגָה וּמָרַד בּוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִפָּנוּ אֵלּוּ וְיָבוֹאוּ אוֹתָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ו, ז): וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי, מָה הֵם סְבוּרִים אֲרָיוֹת גַּסְטְרָיוֹת אֲנִי צָרִיךְ, הֲלוֹא בְּדָבָר בָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם, דָּבָר אֲנִי מוֹצִיא וּמְכַלֶּה אוֹתָן מִן הָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כְּלוּם בָּרָאתִי אוֹתוֹ אֶלָּא מִן הֶעָפָר, מִי מַמְחֶה אֶת הֶעָפָר, הַמַּיִם.
בראשית רבה כ״ז - הטקסט מספריא
וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם (בראשית ו, ה), כְּתִיב (קהלת ב, כא): כִּי יֵשׁ אָדָם שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה וּבְדַעַת וּבְכִשְׁרוֹן, אָמַר רַבִּי יוּדָן גָּדוֹל כֹּחָן שֶׁל נְבִיאִים שֶׁמְדַמִּין צוּרָה לְיוֹצְרָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ח, טז): וָאֶשְׁמַע קוֹל אָדָם בֵּין אוּלָי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אִית לָן קְרָיָא אוֹחֳרָן דִּמְחַוַּר יֶתֶר מִן דֵּין, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל א, כו): וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְּמָעְלָה. שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ. וּבְדַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, כ): בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ. וּבְכִשְׁרוֹן, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן לֹא בֶעָמָל וְלֹא בִיגִיעָה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, אֶלָּא (תהלים לג, ו): בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ. בִּדְבַר ה' וּכְבָר שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ. (קהלת ב, כא): וּלְאָדָם שֶׁלֹא עָמַל בּוֹ יִתְּנֶנּוּ חֶלְקוֹ, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל. (קהלת ב, כא): גַּם זֶה הֶבֶל וְרָעָה רַבָּה, וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ.
דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, כְּתִיב (קהלת ב, כג): כִּי כָל יָמָיו מַכְאֹבִים וָכַעַס עִנְיָנוֹ גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ גַּם זֶה הֶבֶל הוּא, כִּי כָל יָמָיו מַכְאֹבִים, זֶה דּוֹר אֱנוֹשׁ וְדוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁהָיוּ מַכְאִיבִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂיהֶן הָרָעִים. וְכָעַס עִנְיָנוֹ, שֶׁהָיוּ מַכְעִיסִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂיהֶן הָרָעִים. גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ, מִן הָעֲבֵרוֹת. וּמִנַּיִן אַף בַּיּוֹם, תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית ו, ה): וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. דָּבָר אַחֵר, גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִלְּהָבִיא עֲלֵיהֶם פֻּרְעָנֻיּוֹת בַּיּוֹם וּפֻרְעָנֻיּוֹת בַּלַּיְלָה, דִּכְתִיב (בראשית ז, כג): וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם. דָּבָר אַחֵר, כִּי כָּל יָמָיו מַכְאֹבִים, אֵלּוּ סְדוֹמִיִּים, שֶׁהָיוּ מַכְאִיבִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. וָכַעַס עִנְיָנוֹ, שֶׁהָיוּ מַכְעִיסִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִלְּהָבִיא עֲלֵיהֶם פֻּרְעָנוּת בַּיּוֹם וּפֻרְעָנוּת בַּלָּיְלָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יט, כד): וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם. דָּבָר אַחֵר, כִּי כָּל יָמָיו מַכְאֹבִים, אֵלּוּ הַמִּצְרִיִּים, שֶׁהָיוּ מַכְאִיבִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. וָכַעַס עִנְיָנוֹ, שֶׁהָיוּ מַכְעִיסִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ, מֵאַחַר שֶׁהָיָה בֶּן יִשְׂרָאֵל גּוֹמֵר אֶת מְלַאכְתּוֹ, הָיָה אוֹמֵר לוֹ עֲדֹר לִי שְׁתֵּי עִדְרִיּוֹת, בְּקַע לִי שְׁתֵּי בִּקְעִיּוֹת. דָּבָר אַחֵר, גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִלְּהָבִיא עֲלֵיהֶם פֻּרְעָנֻיּוֹת בַּיּוֹם וּפֻרְעָנֻיּוֹת בַּלָּיְלָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יב, כט): וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, (קהלת ב, כג): וְגַם זֶה הֶבֶל הוּא.
וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה וְגו' (בראשית ו, ה), רַבִּי חֲנִינָא אָמַר רָבָה וְהוֹלֶכֶת. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שָׁמַעְנוּ בְּדוֹר הַמַּבּוּל שֶׁנִּדּוֹנוּ בְּמַיִם וְהַסְּדוֹמִים שֶׁנִּדּוֹנוּ בְּאֵשׁ, וּמִנַּיִן לִתֵּן אֶת הָאָמוּר כָּאן לְהַלָּן וְאֶת הָאָמוּר לְהַלָּן כָּאן, תַּלְמוּד לוֹמַר רַבָּה רַבָּה לִגְזֵרָה שָׁוָה. וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם, מִשֶּׁהָיְתָה חַמָּה זוֹרַחַת וְעַד שֶׁהָיְתָה שׁוֹקַעַת לֹא הָיְתָה בָּהֶם תּוֹחֶלֶת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כד, יד): לָאוֹר יָקוּם רוֹצֵחַ יִקְטָל עָנִי וְאֶבְיוֹן וּבַלַיְּלָה יְהִי כַגַּנָּב, וְהָא כְתִיב (איוב כד, טז): חָתַר בַּחשֶׁךְ בָּתִּים, לָמָּה שֶׁיּוֹמָם חִתְּמוּ לָמוֹ, מָה הָיוּ עוֹשִׂים, הָיוּ מְבִיאִים אַפּוֹפוֹלְסִימוֹן וְשָׁף בְּאֶבֶן, וּבָאִים בַּלַּיְלָה וּמְרִיחִים וְחוֹתְרִים, כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי חֲנִינָא בְּצִיפּוֹרִין, אִתְעֲבֵיד הַהוּא לֵילְיָא תְּלַת מֵאָה חֻתְרִין, הֲוָה לְהוֹן אַפּוֹפוֹלְסִימוֹן, מָה הֲווֹן צִפּוֹרָאֵי עָבְדִּין, בִּתְמִיהָה.
וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ (בראשית ו, ו), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר תַּוְהוּת הָיְתָה לְפָנַי שֶׁבָּרָאתִי אוֹתוֹ מִלְּמַטָּה, שֶׁאִלּוּ בָּרָאתִי אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה לֹא הָיָה מוֹרֵד בִּי. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר מִתְנַחֵם אֲנִי שֶׁבָּרָאתִי אוֹתוֹ מִלְּמַטָּה שֶׁאִלּוּ בָּרָאתִי אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה כְּשֵׁם שֶׁהִמְרִיד בִּי אֶת הַתַּחְתּוֹנִים, כָּךְ הָיָה מַמְרִיד בִּי אֶת הָעֶלְיוֹנִים. אָמַר רַבִּי אַיְבוּ תְּוָהוּת הָיְתָה לְפָנַי שֶׁבָּרָאתִי בּוֹ יֵצֶר הָרָע, שֶׁאִלּוּלֵי לֹא בָּרָאתִי בּוֹ יֵצֶר הָרָע לֹא הָיָה מוֹרֵד בִּי. אָמַר רַבִּי לֵוִי מִתְנַחֵם אֲנִי שֶׁעָשִׂיתִי אוֹתוֹ וְנִתַּן בָּאָרֶץ. (בראשית ו, ו): וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, מָשָׁל לְשַׂר שֶׁבָּנָה פָּלָטִין עַל יְדֵי אַדְרִיכַל, רָאָה אוֹתָהּ וְלֹא עָרְבָה לוֹ, עַל מִי יֵשׁ לוֹ לְהִתְכָּעֵס לֹא עַל אַדְרִיכַל, כָּךְ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. אָמַר רַבִּי אָסֵי מָשָׁל לְשַׂר שֶׁעָשָׂה סְחוֹרָה עַל יְדֵי סַרְסוּר וְהִפְסִיד, עַל מִי יֵשׁ לוֹ לְהִתְרָעֵם לֹא עַל הַסַּרְסוּר, כָּךְ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. אֶפִּיקוֹרֶס אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, אָמַר לוֹ אֵין אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד, אָמַר לוֹ הֵן. וְהָא כְתִיב וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. אָמַר לוֹ נוֹלַד לְךָ בֶּן זָכָר מִיָּמֶיךָ, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ, אָמַר לוֹ שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי אֶת הַכֹּל, אָמַר לוֹ וְלֹא הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁסּוֹפוֹ לָמוּת, אָמַר לוֹ בִּשְׁעַת חֶדְוָתָא חֶדְוָתָא, בִּשְׁעַת אֶבְלָה אֶבְלָה. אָמַר לוֹ כָּךְ מַעֲשֶׂה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שִׁבְעָה יָמִים נִתְאַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עוֹלָמוֹ קֹדֶם שֶׁלֹא יָבוֹא מַבּוּל לָעוֹלָם, מַאי טַעְמֵיהּ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, וְאֵין עֲצִיבָה אֶלָא אֲבֵלוּת, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל ב יט, ג): נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.