473
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ז
לקוש" הוספות / מכתבים כלליים לריה שיחות 23
ב"ה, ח"י אלול, היתשליז ברוקלין, 1.י.
אל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם
ה' עליהם יחיו שלום וברכה !
הערות
- 1. חי אלול: יום הולדת את שני המאורות הגדולים הבעש"ט (בשנת נח"ת) ורבנו הזקן (בשנת קה"ת) -- ראה קונטרס ח"י אלול ה'תש"ג, רשימה בסו"ס המאמרים תש"ח (ע' רצב).
- 2. אלול .. חשבון הנפש: ראה סה"מ אידיש ע' עה.
- 3. אלול .. צוגרייטונג צום נייעם יאָר: ועד שיש אומרים ש,משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת שלום לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו כו' בשנה טובה תכתב ותחתם וכה"ג" (ליקוטי מהרי"ל במקומו).
- 4. שבת פירט .. סליחות: נוסף ע"ז דמשבת מתברכין כולהו יומי (דשבוע לאחריו. זח"ב סג, ב), הרי פתיחת הסליחות: במוצאי מנוחה. ובב"ר ספכ*ב: כך היא כוחה של תשובה כו' מזמור שיר ליום השבת וגו'. (ובויק"ר פ"י, ה -- אין תיבת וגו'. אבל ראה שוח"ט ס"ק). ושבת אותיות תשב (אגה"ת ספ"י. דיה לך הוי' הצדקה לרבנו הזקן. וראה הוספות לכתר ש"ט סקי"ח: תשובה איז שָבת ו*ה כו'. ובלק"א להה"מ (סקכ"ו) ד"ה איתא במדרש (הנ"ל) נת' השייכות גם לתשרי).
- 5. שלימות מיינט .. גאַנצקייט .. פולקאַמענהייט: כמבואר במפרשי התנ"ך. וראה במקומות שהובאו באוה"ת לך ד"ה ומלכי צדק. ולהעיר מפרש"י וישלח לג, יח. מו"נ בסופו.
- 6. חשובה שלימה: ראה אגה"ת ספ"ח. ובלקו"ת ס"פ בלק שיש בה ב' דרגות. וי"ל שהן מתאימות לב' פירושי שלמות.
- 7. צוועלף .. לחודש: סה"ש ה'תש"ג ע' קעז, קעט.
ויקרא רבה י׳:ה׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר תְּשׁוּבָה עוֹשָׂה מֶחֱצָה וּתְפִלָּה עוֹשָׂה הַכֹּל, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר תְּשׁוּבָה עָשְׂתָה אֶת הַכֹּל וּתְפִלָּה עָשְׂתָה מֶחֱצָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי תְּשׁוּבָה עוֹשָׂה מֶחֱצָה, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מִקַּיִן שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו גְּזֵרָה כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה נִמְנַע מִמֶּנּוּ חֲצִי גְזֵרָה, וּמִנַּיִן שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד, יג): וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל ה' גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְשׂוֹא, וּמִנַּיִן שֶׁנִּמְנַע מִמֶּנּוּ חֲצִי הַגְּזֵרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ד, טז): וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן, נָע וָנָד אֵין כְּתִיב אֶלָא בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן. דָּבָר אַחֵר, וַיֵּצֵא קַיִן, מֵהֵיכָן יָצָא רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְבוּ אָמַר הִפְשִׁיל בְּגָדָיו לַאֲחוֹרָיו וְיָצָא כְּגוֹנֵב דַּעַת הָעֶלְיוֹנָה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אִלְעָאי בַּר שְׁמַעְיָא אָמַר יָצָא כְּמַעֲרִים וְכִמְרַמֶּה בְּבוֹרְאוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק אָמַר יָצָא שָׂמֵחַ, כְּמָה דְתֵימַר (שמות ד, יד): וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא פָּגַע בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן אָמַר לוֹ מַה נַּעֲשָׂה בְּדִינֶךָ, אָמַר לוֹ עָשִׂיתִי תְּשׁוּבָה וְנִתְפַּשַׁרְתִּי, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אָדָם הָרִאשׁוֹן כָּךְ הִתְחִיל טוֹפֵחַ עַל פָּנָיו, אָמַר לוֹ כָּל כָּךְ הִיא כֹּחָהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר אָדָם הָרִאשׁוֹן (תהלים צב, א): מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת. אָמַר רַבִּי לֵוִי הַמִּזְמוֹר הַזֶּה אָדָם הָרִאשׁוֹן אֲמָרוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי דְּאָמַר תְּפִלָּה עָשְׂתָה אֶת הַכֹּל, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מֵחִזְקִיָּה, חִזְקִיָּה עִקַּר מַלְכוּתוֹ לֹא הָיְתָה אֶלָּא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה לו, א): וַיְהִי בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, וְכֵיוָן שֶׁהִתְפַּלֵּל הוֹסִיפוּ לוֹ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לח, ה): הִנְנִי יוֹסִיף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר תְּשׁוּבָה עָשְׂתָה אֶת הַכֹּל, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מֵאַנְשֵׁי עֲנָתוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יא, כב): כֹּה אָמַר ה' וגו' הַבַּחוּרִים יָמֻתוּ בַחֶרֶב, וְכֵיוָן שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה זָכוּ לְהִתְיַחֵס, שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה ז, כז): אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה, וְאִם אֵין לְךָ לִלְמֹד מֵאַנְשֵׁי עֲנָתוֹת לְמַד מִיכָנְיָהוּ (ירמיה כב, כח): הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ וגו'. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר כָּעֶצֶם הַזֶּה שֶׁל מֹחַ שֶׁמִּשֶּׁמְנַפְּצוֹ אֵין בּוֹ מְאוּמָה, רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר כַּחוֹתָל שֶׁל תְּמָרָה שֶׁכְּשֶׁאַתָּה מְנַעֲרוֹ אֵין בּוֹ מְאֻמָּה, (נחמיה ז, כז) אִם כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ, רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר כַּכַּדִּין שֶׁל מֵי רַגְלַיִם, רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר כַּכַּדִין שֶׁל מְקִיזֵי דָם. אָמַר רַבִּי זֵירָא מִלְּתָא הָכָא שְׁמָעִית מִן רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק דַּהֲוָה דָּרִישׁ הָכָא, וְלֵית אֲנָא יָדַע מַהוּ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי אַחָא אֲרִיכָא דִּלְמָא דָא הִיא (נחמיה ז, ל): כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו, אָמַר לֵיהּ הִין בְּיָמָיו אֵינוֹ מַצְלִיחַ בִּימֵי בְּנוֹ מַצְלִיחַ. רַבִּי אַחָא וְרַבִּי אָבִין בַּר בִּנְיָמִין בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא, גָּדוֹל הוּא כֹּחָהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה שֶׁמְבַטֶּלֶת גְּזֵרָה וּמְבַטֶּלֶת שְׁבוּעָה, שְׁבוּעָה שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה כב, כד): חַי אָנִי נְאֻם ה' כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים וגו', וּמְבַטֶּלֶת גְּזֵרָה, (נחמיה כב, ל): כֹּה אָמַר ה' כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי, וּכְתִיב (דברי הימים א ג, יז): וּבְנֵי יְכָנְיָה אַסִּר [בנו] שְׁאַלְתִּיאֵל בְּנוֹ, אַסִּר, שֶׁהָיָה בְּבֵית הָאֲסוּרִים, שְׁאַלְתִּיאֵל בְּנוֹ, שֶׁמִּמֶּנּוּ הוּשְׁתְּלָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּרַבִּי יִרְמְיָה אַסִּר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָסַר אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁבוּעָה, שְׁאַלְתִּיאֵל, שֶׁשָּׁאַל אֵל לְבֵית דִּינוֹ שֶׁל מַעְלָה עַל נִדְרוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר תְּפִלָּה עָשְׂתָה מֶחֱצָה, מִמִי אַתָּה לָמֵד מֵאַהֲרֹן, שֶׁבַּתְּחִלָּה נִגְזְרָה גְזֵרָה עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט, כ): וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אֵין הַשְׁמָדָה אֶלָּא כִּלּוּי בָּנִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (עמוס ב, ט): וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת, כֵּיוָן שֶׁהִתְפַּלֵּל משֶׁה עָלָיו נִמְנְעָה מִמֶּנּוּ חֲצִי הַגְּזֵרָה, מֵתוּ שְׁנַיִם וְנִשְׁתַּיְּירוּ שְׁנַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא ח, כ): קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ.
תניא, אגרת התשובה י׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, תְּשׁוּבָה עִילָּאָה זוֹ, דְּאִתְדַּבְּקוּתָא דְרוּחָא בְּרוּחָא עַל־יְדֵי תּוֹרָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים, הִיא בִּבְחִינַת הַמְשָׁכָה מִלְמַעְלָה לְמַטָּה, לִהְיוֹת דְּבַר ה׳ מַמָּשׁ בְּפִיו, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ״, ״וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי״ בִּגְמִילוּת חֲסָדִים, דְּ״חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא וְכוּ׳״.
אֲבָל אָדָם הַתַּחְתּוֹן צָרִיךְ לֵילֵךְ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה מִמַּטָּה לְמַעְלָה, הִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עִילָּאָה וְאִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא, בְּכַוָּונַת הַלֵּב בִּתְפִלָּה, וּבִפְרָט בִּקְרִיאַת־שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, כְּדֵי לוֹמַר: ״וְאָהַבְתָּ וְגוֹ׳ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וְגוֹ׳״, בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ: וְכֵן: ״וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ׳, וְדִבַּרְתָּ בָּם וְגוֹ׳״, לִהְיוֹת דְּבַר ה׳ בְּפִיו בֶּאֱמֶת, ״וְאֵין אֱמֶת וְכוּ׳״:
וְכֵן לְקַיֵּים כָּל הַמִּצְוֹת, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו״, כְּמוֹ: ״הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי״, הִיא בְּחִינַת קֹדֶשׁ הָעֶלְיוֹן, לְשׁוֹן פְּרִישׁוּת וְהַבְדָּלָה, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְלַבֵּשׁ תּוֹךְ עָלְמִין, מִשּׁוּם דְּ״כוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב״, אֶלָּא בִּבְחִינַת סוֹבֵב כָּל עָלְמִין, הוּא רָצוֹן הָעֶלְיוֹן בָּרוּךְ־הוּא וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּלִקּוּטֵי־אֲמָרִים פֶּרֶק מ״ו.
וְגַם אַחַר הַתְּפִלָּה אוֹמְרִים: ״אֵלֶיךָ ה׳ נַפְשִׁי אֶשָּׂא״, דְּהַיְינוּ, לְאִתְדַּבְּקָא רוּחָא בְּרוּחָא כָּל הַיּוֹם וְכוּ׳. וְכָל זֶה, עַל־יְדֵי הַהִתְבּוֹנְנוּת בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּהַעֲמָקַת הַדַּעַת, בִּ״שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ״ וּבִ״פְסוּקֵי דְזִמְרָה״, כַּנּוֹדָע.
וּמֵאַחַר שֶׁהַתְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עִילָּאָה – צָרִיךְ לְהַקְדִּים לְפָנֶיהָ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה בַּמִּשְׁנָה: ״אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כּוֹבֶד רֹאשׁ״, וּפֵירֵשׁ רַשִׁ״י: ״הַכְנָעָה״, וְהִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה לְעוֹרֵר רַחֲמִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְכִדְיָלִיף הָתָם בַּגְּמָרָא מִקְּרָא, דִּכְתִיב: וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ.
אָכֵן, בַּבָּרַיְיתָא שָׁם: ״תָּנוּ רַבָּנָן, אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה״. וְעַכְשָׁיו בְּדוֹר יָתוֹם הַזֶּה, שֶׁאֵין הַכֹּל יְכוֹלִין לַהֲפוֹךְ לִבָּם כְּרֶגַע מִן הַקָּצֶה, אֲזַי, עֵצָה הַיְּעוּצָה לְהַקְדִּים בְּחִינַת תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה בְּתִיקּוּן חֲצוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וּמִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּכָל לַיְלָה – עַל כָּל פָּנִים לֹא יִפְחוֹת מִפַּעַם אַחַת בַּשָּׁבוּעַ, לִפְנֵי יוֹם הַשַּׁבָּת, כַּנּוֹדָע לַיּוֹדְעִים, שֶׁהַשַּׁבָּת הִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עִילָּאָה, וְשַׁבָּ״ת – אוֹתִיּוֹת ״תָּשֵׁ״ב אֱנוֹשׁ״, כִּי בְּשַׁבָּת הִיא עֲלִיּוֹת הָעוֹלָמוֹת לִמְקוֹרָם כוּ׳, וּבִפְרָט תְּפִלּוֹת הַשַּׁבָּת, וְדַי לַמֵבִין.
(וּבָזֶה יוּבַן מַה שֶּׁכָּתוּב: ״שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ״, פֵּירוּשׁ, כִּי מֵאַחַר שֶׁ״מָּחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ״ הִיא הַעֲבָרַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וּ״גְאַלְתִּיךָ״ מִן הַחִיצוֹנִים בְּהִתְעוֹרְרוּת רַחֲמִים עֶלְיוֹנִים, בְּאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא בִּתְשׁוּבָה תַּתָּאָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל – אֲזַי – ״שׁוּבָה אֵלַי״ בִּתְשׁוּבָה עִילָּאָה):
תניא, אגרת התשובה ח׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, אַחֲרֵי הַעֲמָקַת הַדַּעַת בְּכָל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, יוּכַל לְבַקֵּשׁ בֶּאֱמֶת, מֵעוּמְקָא דְלִבָּא ״כְּרוֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי וְגוֹ׳״. כִּי אֲזַי תִּקָּבַע בְּלִבּוֹ בֶּאֱמֶת גּוֹדֶל הָרַחֲמָנוּת עַל בְּחִינַת אֱלֹקוּת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ וְשֶׁלְּמַעְלָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וּבָזֶה – יְעוֹרֵר רַחֲמִים הָעֶלְיוֹנִים מִי״ג מִדּוֹת הָרַחֲמִים, הַנִּמְשָׁכוֹת מֵרָצוֹן הָעֶלְיוֹן בָּרוּךְ־הוּא, הַנִּרְמָז בְּקוֹצוֹ שֶׁל יוּ״ד, שֶׁלְּמַעְלָה מַּעְלָה מִבְּחִינַת הַהַשְׁפָּעָה הַנִּשְׁפַּעַת מֵאוֹתִיּוֹת שֵׁם הַוָיָ׳.
וְלָכֵן הַי״ג מִדּוֹת הָרַחֲמִים מְנַקִּים כָּל הַפְּגָמִים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״נוֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְנַקֵּה״, וְשׁוּב אֵין יְנִיקָה לְהַחִיצוֹנִים וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא מֵהַשְׁפָּעַת הֵ״א תַּתָּאָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל (וּבָזֶה תָּשׁוּב הֵ״א תַּתָּאָה לִמְקוֹמָהּ, לְהִתְיַיחֵד בְּיה״ו, וְדַי לַמֵבִין).
וְכֵן מַמָּשׁ לְמַטָּה בַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית שֶׁבָּאָדָם, שׁוּב אֵין ״עֲוֹנוֹתֵיכֶם מַבְדִּילִים״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְנַקֵּה״ – ״מְנַקֶּה הוּא לַשָּׁבִים״, לִרְחוֹץ וּלְנַקּוֹת נַפְשָׁם מִלְּבוּשִׁים הַצּוֹאִים, הֵם הַחִיצוֹנִים וְסִטְרָא אָחֳרָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא ״מְלַפַּפְתּוֹ וְכוּ׳״.
וּמֵאַחַר שֶׁ״רוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם״, אֲזַי תּוּכַל נַפְשָׁם לָשׁוּב עַד הַוָיָ׳ בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ, וְלַעֲלוֹת מַעְלָה מַּעְלָה לִמְקוֹרָהּ, וּלְדָבְקָה בּוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּיִחוּד נִפְלָא, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה מְיוּחֶדֶת בּוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, בְּטֶרֶם שֶׁנְּפָחָהּ בְּרוּחַ פִּיו יִתְבָּרֵךְ לֵירֵד לְמַטָּה וּלְהִתְלַבֵּשׁ בְּגוּף הָאָדָם (וּכְמוֹ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, בְּאָדָם הַנּוֹפֵחַ בְּרוּחַ פִּיו, בְּטֶרֶם שֶׁיּוֹצֵא הָרוּחַ מִפִּיו – הוּא מְיוּחָד בְּנַפְשׁוֹ). וְזוֹ הִיא תְּשׁוּבָה שְׁלֵימָה.
וְהִנֵּה, בְּחִינַת יִחוּד זֶה וּתְשׁוּבָה זוֹ, הִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עִילָּאָה שֶׁלְּאַחַר תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת נָשֹׂא, דִּתְשׁוּבָה עִילָּאָה הִיא, דְּיִתְעַסֵּק בְּאוֹרַיְיתָא בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ דְּקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וְכוּ׳, דְּאִיהוּ בֶּן י״ה – בִּינָה וְכוּ׳ (וּמַעֲלַת בַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עַל צַדִּיקִים גְּמוּרִים בָּזֶה הִיא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה, דְּאִינוּן מָשְׁכֵי עֲלַיְיהוּ בִּרְעוּתָא דְלִבָּא יַתִּיר וּבְחֵילָא סַגִּי לְאִתְקָרְבָא לְמַלְכָּא וְכוּ׳):
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך כ ‹ הוספות - מאמרים ושיחות חורף תשל"ח ‹ שיחה ה ‹ 328 לקו"ש חי"ד ע' 473
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.