372
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
הערות
- 372. לקוטי הוספות / ראש השגה שיחות
- 6. ויק"ר פ"ל, ב. וראה רשימות הצ"צ (לתהלים ובאוהיית לר"ה) עה"פ תקעו גו' בכסא ליום חגנו.
- 7. ראה אמרי קודש דאדמו"ר הזקן (מאה שערים לג, א. מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תנד). וצ"ע אם הכוונה רק לסעודת שויו"ט (ראה שו"ע אדה"ז ר"ס תקיג) וסעודת עיו"כ ומוצאי יוהכ"פ, או גם דימות השבוע.
- 8. שבלאה"כ כדאי בכל צדקה (שו"ע יו"ד סרמ"ט ס").
- 9. ראה טו, ד.
ויקרא רבה ל׳:ב׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים טז, יא): תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שׂבַע שְׂמָחוֹת, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹדִיעֵנִי בְּאֵיזֶה פִּילוֹן מְפֻלָּשׁ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, רַבִּי יוּדָן אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד אִם חַיִּים אַתָּה צָרִיךְ, יִסּוּרִין אַתָּה צָרִיךְ, כְּדִכְתִיב (משלי ו, כג): וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר. שׂבַע שְׂמָחוֹת, שִׂבְּעָנוּ בַּחֲמִשָּׁה שְׂמָחוֹת, מִקְרָא, מִשְׁנָה, תַּלְמוּד, תּוֹסֶפְתָּא וְאַגָּדוֹת. דָּבָר אַחֵר, שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ, אֵלּוּ שֶׁבַע כִּתּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁעֲתִידִים לְהַקְבִּיל פְּנֵי שְׁכִינָה וּפְנֵיהֶם דּוֹמוֹת לַחַמָּה וּלְבָנָה, לָרָקִיעַ, לַכּוֹכָבִים, לַבְּרָקִים וּלְשׁוֹשַׁנִּים וְלַמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה שֶׁהָיְתָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. לַחַמָּה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ו, י): בָּרָה כַּחַמָּה. לַלְּבָנָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ו, י): יָפָה כַלְּבָנָה. לָרָקִיעַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל יב, ג): וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. לַכּוֹכָבִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל יב, ג): וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד. לַבְּרָקִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום ב, ה): מַרְאֵיהֶן כַּלַּפִּידִים כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ. לְשׁוֹשַׁנִּים מִנַּיַן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מה, א): לַמְנַצֵּחַ עַל שׁשַׁנִּים. לַמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ד, ב): וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ. (תהלים טז, יא): נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח, וְכִי מִי מוֹדִיעֵנוּ אֵיזוֹ כַּת הַחֲבִיבָה וְהַנְּעִימָה שֶׁבָּהֶן, תְּרֵין אָמוֹרָאִין, חַד אָמַר זוֹ שֶׁבָּאָה מִכֹּחָהּ שֶׁל תּוֹרָה וּמִכֹּחָן שֶׁל מִצְווֹת, וְאָחֳרָנָא אָמַר אֵלּוּ סוֹפְרִין וּמַשְׁנִין שֶׁמְּלַמְּדִין תִּינוֹקוֹת בַּאֲמִתָּן, שֶׁהֵן עֲתִידִין לַעֲמֹד בִּימִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח. דָּבָר אַחֵר, שׂבַע שְׂמָחוֹת, אַל תְּהִי קוֹרֵא כֵּן אֶלָּא שֶׁבַע שְׂמָחוֹת, אֵלּוּ שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁבֶּחָג, וְאֵלּוּ הֵן, אַרְבָּעָה מִינִין שֶׁבַּלּוּלָב, וְסֻכָּה, חֲגִיגָה וְשִׂמְחָה. אִם שִׂמְחָה לָמָּה חֲגִיגָה וְאִם חֲגִיגָה לָמָּה שִׂמְחָה, אָמַר רַבִּי אָבִין מָשָׁל לִשְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ אֵצֶל הַדַּיָּן וְלֵית אֲנַן יָדְעִין מַאן הוּא נוֹצֵחַ, אֶלָּא מַאן דְּנָסַב בָּאיָין בִּידֵיהּ, אֲנַן יָדְעִין דְּהוּא נָצוֹחַיָיא, כָּךְ יִשְׂרָאֵל וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּאִין וּמְקַטְרְגִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֵית אֲנַן יָדְעִין מַאן נָצַח, אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצְאִין מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלוּלָבֵיהֶן וְאֶתְרוֹגֵיהֶן בְּיָדָן, אָנוּ יוֹדְעִין דְיִשְׂרָאֵל אִינוּן נָצוֹחַיָּא, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.
שולחן ערוך, יורה דעה רמ״ט - הטקסט מספריא
שִׁעוּר נְתִינָתָהּ, אִם יָדוֹ מַשֶּׂגֶת, יִתֵּן כְּפִי צֹרֶךְ הָעֲנִיִּים. וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת כָּל כָּךְ, יִתֵּן עַד חֹמֶשׁ נְכָסָיו, מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר; וְאֶחָד מֵעֲשָׂרָה, מִדָּה בֵּינוֹנִית; פָּחוֹת מִכָּאן, עַיִן רָעָה. וְחֹמֶשׁ זֶה שֶׁאָמְרוּ, שָׁנָה רִאשׁוֹנָה מֵהַקֶּרֶן, מִכָּאן וָאֵילָךְ חֹמֶשׁ שֶׁהִרְוִיחַ בְּכָל שָׁנָה. הַגָּה: וְאַל יְבַזְבֵּז אָדָם יוֹתֵר מֵחֹמֶשׁ, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַגְּמָרָא פ' נַעֲרָה שֶׁנִּתְפַּתְּתָה) וְדַוְקָא כָּל יְמֵי חַיָּיו, אֲבָל בִּשְׁעַת מוֹתוֹ יָכוֹל אָדָם לִתֵּן צְדָקָה כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה (ג"ז שָׁם פ' מְצִיאַת הָאִשָּׁה וּמַיְתֵי לָהּ רִי"ף וְרֹא"שׁ וְרַ"ן וּמָרְדְּכַי). וְאֵין לַעֲשׂוֹת מִמַּעֲשֵׁר שֶׁלּוֹ דְּבַר מִצְוָה, כְּגוֹן נֵרוֹת לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ שְׁאָר דְּבַר מִצְוָה, רַק יִתְּנֶנּוּ לַעֲנִיִּים. (מהרי"ל הל' רֹאשׁ הַשָּׁנָה).
לְעוֹלָם לֹא יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל לְשָׁנָה, וְאִם נָתַן פָּחוֹת מִזֶּה, לֹא קִיֵּם מִצְוַת צְדָקָה.
צָרִיךְ לִתֵּן הַצְּדָקָה בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, וּמִתְאוֹנֵן עִם הֶעָנִי בְּצַעֲרוֹ וּמְדַבֵּר לוֹ דִּבְרֵי תַּנְחוּמִין. וְאִם נְתָנָהּ בְּפָנִים זוֹעֲפוֹת וְרָעוֹת, הִפְסִיד זְכוּתוֹ.
אִם שָׁאַל לוֹ הֶעָנִי וְאֵין לוֹ מַה יִּתֵּן לוֹ, לֹא יִגְעַר בּוֹ וְיַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ עָלָיו, אֶלָּא יְפַיְּסֶנּוּ בִּדְבָרִים, וְיַרְאֶה לִבּוֹ הַטּוֹב שֶׁרְצוֹנוֹ לִתֵּן לוֹ, אֶלָּא שֶׁאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת. הַגָּה: וְאָסוּר לְהַחֲזִיר הֶעָנִי הַשּׁוֹאֵל רֵיקָם, אֲפִלּוּ אֵין נוֹתֵן לוֹ רַק גְּרֹגֶרֶת אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם (תְּהִלִּים עד, כא). (לְשׁוֹן הַטּוּר לְקַמָּן סי' ר"ן בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם).
אִם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לַאֲחֵרִים שֶׁיִּתְּנוּ, שְׂכָרוֹ גָּדוֹל מִשְּׂכַר הַנּוֹתֵן.
שְׁמוֹנֶה מַעֲלוֹת יֵשׁ בַּצְּדָקָה, זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ: מַעֲלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּהּ, הַמַּחֲזִיק בְּיַד יִשְׂרָאֵל הַמָּךְ וְנוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה, אוֹ הַלְוָאָה, אוֹ עוֹשֶׂה שֻׁתָּפוּת, אוֹ מַמְצִיא לוֹ מְלָאכָה כְּדֵי לְחַזֵּק יָדוֹ שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת וְלֹא יִשְׁאַל, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ (בַּמִּדְבָּר כה, לה).
ַ פָּחוֹת מִזֶּה, הַנּוֹתֵן צְדָקָה לְעָנִי וְלֹא יֵדַע לְמִי יִתֵּן, וְלֹא יֵדַע הֶעָנִי מִמִּי מְקַבֵּל. וְקָרוֹב לָזֶה, הַנּוֹתֵן לְקֻפָּה שֶׁל צְדָקָה; וְלֹא יִתֵּן אָדָם לְקֻפָּה שֶׁל צְדָקָה אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁהַמְמֻנֶּה עָלֶיהָ נֶאֱמָן וְיוֹדֵעַ לִנְהֹג בָּהּ כַּשּׁוּרָה.
פָּחוֹת מִזֶּה, שֶׁיּוֹדֵעַ הַנּוֹתֵן לְמִי נוֹתֵן, וְלֹא יֵדַע הֶעָנִי מִמִּי לוֹקֵחַ, כְּגוֹן גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בַּסֶתֶר וּמַשְׁלִיכִים הַמָּעוֹת בְּפִתְחֵי הָעֲנִיִּים; וְכָזֶה רָאוּי לַעֲשׂוֹת, וּמַעֲלָה טוֹבָה הִיא, אִם אֵין מְמֻנִּים עַל הַצְּדָקָה נוֹהֲגִים כְּשׁוּרָה.
פָּחוֹת מִזֶּה, שֶׁיּוֹדֵעַ הֶעָנִי מִמִּי נוֹטֵל, וְלֹא יֵדַע הַנּוֹתֵן לְמִי נוֹתֵן, כְּגוֹן הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ צוֹרְרִים הַמָּעוֹת בִּסְדִינֵיהֶם וּמַשְׁלִיכִים אוֹתָם לַאֲחוֹרֵיהֶם, וּבָאִים הָעֲנִיִּים וְנוֹטְלִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם בּוּשָׁה.
פָּחוֹת מִזֶּה, שֶׁיִּתֵּן לְעָנִי בְּיָדוֹ, קֹדֶם שֶׁיִּשְׁאַל.
פָּחוֹת מִזֶּה, שֶׁיִּתֵּן לוֹ כָּרָאוּי אַחַר שֶׁיִּשְׁאַל.
פָּחוֹת מִזֶּה, שֶׁיִּתֵּן לוֹ פָּחוֹת מֵהָרָאוּי, בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.
פָּחוֹת מִזֶּה, שֶׁיִּתֵּן לוֹ בְּעֶצֶב. הַגָּה: וְעַל כָּל פָּנִים לֹא יִתְפָּאֵר הָאָדָם בַּצְּדָקָה שֶׁנּוֹתֵן. וְאִם מִתְפָּאֵר, לֹא דַּי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל שָׂכָר, אֶלָּא אֲפִלּוּ מַעֲנִישִׁין אוֹתוֹ עָלֶיהָ (סְמַ"ג מְבִיאוֹ בֵּית יוֹסֵף סי' רמ"ז). וּמִכָּל מָקוֹם מִי שֶׁמַּקְדִּישׁ דָּבָר לִצְדָקָה, מֻתָּר לוֹ שֶׁיִּכְתֹּב שְׁמוֹ עָלָיו שֶׁיְּהֵא לוֹ לְזִכָּרוֹן, וְרָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ"א סִימָן תקפ"א).
טוֹב לִתֵּן פְּרוּטָה לְעָנִי קֹדֶם כָּל תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ (תְּהִלִּים יז, טו).
גַּבָּאֵי צְדָקָה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָם מָעוֹת צְדָקָה, יַשִּׂיאוּ בָּהֶם בְּתוּלוֹת עֲנִיּוֹת, שֶׁאֵין צְדָקָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ.
יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁמִּצְוַת בֵּית הַכְּנֶסֶת עֲדִיפָא מִמִּצְוַת צְדָקָה, וּמִצְוַת צְדָקָה לִנְעָרִים לִלְמֹד תּוֹרָה אוֹ לְחוֹלִים עֲנִיִּים, עָדִיף מִמִּצְוַת בֵּית הַכְּנֶסֶת. הַגָּה: מַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לִפְסֹק צְדָקָה עֲבוּר מֵתִים בִּשְׁעַת הַזְכָּרַת נְשָׁמוֹת, מִנְהַג וָתִיקִין הוּא וּמְהָנֵי לְנִשְׁמוֹתֵיהֶם. (רוֹקֵחַ סִימָן רי"ז).
מצוטט בעמוד אחד
ספר השיחות ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 1
- תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ח ‹ שבת חולהמועד סוכות תש"ח בסעודה ‹ 169 לקו"ש חי"ד ע' 372
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.