208
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ה
כ"ף מנחם-אב
ב"ה, יום שלישי שהוכפל בו כי טוב, פרשת כי תעשה הטוב והישר, מחרת כ"ף מנחם אב, ה'תשל"ה. ברוקלין, נ.י.
שלום וברכה ! ...תיכף -- למחרת - יום השנה (יאַרצייט) של אאמו"ר,
שמסר נפשו על התורה (נגלה וחסידות) ומצותי' ותומ"צ דרבים, ובאופן דיסורים וגלות ומסירת נפשו בפועל ועלייתה השמימה בהיותו בגולה,
וע"פ מש"נ והחי יתן אל לבו, הרי הזמ"ג לעורר עוה"פ וביתר שאת וביתר עז
-- ובמיוחד שבא בסמיכות לט"ו באב, בו מתחיל ציווי רז"ל: מכאן ואילך דמוסיף (לילות על הימים לעסוק בתורה) יוסיף (חיים על חייו) - והרי עסק בתורה מביא לידי מעשה, קיום המצות, והוספה בזה מביאה הוספה בקיום המצות -
להוסיף וללכת מחיל אל חיל בכל עניני התורה ומצותיי, הן בנוגע
הערות
- 1. יום .. טוב: בראשית א, יוד: א, יב. ובפרש"י שם ובב"ר פ"ד, ו
- 2. שהוכפל .. טוב: לשמים ולבריות -- ראה קדושין מ, א. אור התורָה בראשית (לג, א), משפטים (א'קנז ואילך).
- 3. כי תעשה הטוב והישר: ראה (יב, כח) הטוב בעיני השמים והישר בעיני אדם. (ברוב הדפוסים: בספרי שם ,שמים" בפרש'י -- ,השמים".
- 4. ואולי ייל דרש"י מפרש יותר -- שמים בה"א הידיעה, למעוטי שמים דמעשה בראשית. ו,בטוב לשמים" -- הלמד פתוחה. ולהעיר מהשמים ביני ובינך (נדה צ, ב. וי"ג: שמים). וראה שבועות (לה, ב) וברמב"ם ובראב"ד הל' שבועות (פי"ב, ה"ג)).
- 5. כ"ף מנחם אב: להעיר מתענית כו, א. כח, א.
- 6. שמסר .. בגולה: ראשי פרקים -- ראה הרשימות -- בתחלתו ובסופו של ,לקוטי לוי יצחק -- הערות לס' התניא".
- 7. והחי יתן אל לבו: קהלת ז, ב. ובתרגום שם: ואין אית בידי' מדעם ביש ישבקיני' ויתב בתיובתא - מקור להרמב"ם הל' אבל ספי"ב. וראה ג"כ אוה"ת לקהלת שם.
- 8. לט"ו באב: בתענית (כו, ב): לא היו יו"ט לישראל כט"ו באב וכיוהכ"פ כו'. וראה ג"כ זח"ב (קלה, א). וראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' תיג.
- 9. ציווי .. חייו): מס' תענית בסיומה ובפרש"י שם. ובפרש"י בע"י: שנים על שנותיו.
- 10. ציווי רז"ל: ולא רק הידור או לכתחילה, כ"א אזהרה חמורה וכההמשך שם: ודלא מוסיף כו'. וראה מג"א לאו"ח רסרל"ח (הובא בבאה"ט או"ח ס"א סקיו).
- 11. מביא לידי מעשה: קדושין מ, ב. וראה הל' ת"ת לאדה"ז רפ"ד.
- 12. וללכת .. חיל: ראה אוה"ת שם דיוק ,ללכת". ובסיום מס' ברכות ומו"ק (הובא בשו"ע אדה"ז חאו*ח ר"ס קנה) דחיל קאי גם על ביהכנ"ס -- תפלה (וצע"ק בלקוטי הש"ס להאריז"ל ברכות שם). ובירושלמי ספ'ד דשביעית: עתידים להתייגע מבכ"נ לבמד"ר מה טעם ילכו מחיל כו'.
בראשית רבה ד׳:ו׳ - הטקסט מספריא
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ, זֶה אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁהִרְעִישׁ בֶּן זוֹמָא אֶת הָעוֹלָם, וַיַּעַשׂ, אֶתְמְהָא, וַהֲלוֹא בְּמַאֲמָר הֵן, הֱוֵי (תהלים לג, ו): בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם, לָמָּה אֵין כְּתִיב בַּשֵּׁנִי כִּי טוֹב, רַבִּי יוֹחָנָן תָּנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲלַפְתָּא, שֶׁבּוֹ נִבְרֵאת גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, לג): כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה, יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֶתְמוֹל וְאֵין בּוֹ שִׁלְשׁוֹם. רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר שֶׁבּוֹ נִבְרֵאת מַחְלֹקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. אָמַר רַבִּי טַבְיוֹמֵי אִם מַחְלֹקֶת שֶׁהִיא לְתִקּוּנוֹ שֶׁל עוֹלָם וּלְיִשּׁוּבוֹ, אֵין בָּהּ כִּי טוֹב. מַחְלֹקֶת שֶׁהִיא לְעִרְבּוּבוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל לְפִי שֶׁלֹא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם, לְפִיכָךְ כָּתוּב בַּשְּׁלִישִׁי כִּי טוֹב שְׁנֵי פְּעָמִים, אֶחָד לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם, וְאֶחָד לִמְלַאכְתּוֹ שֶׁל יוֹם. שָׁאֲלָה מַטְרוֹנָה אַחַת אֶת רַבִּי יוֹסֵי, אָמְרָה לוֹ לָמָּה אֵין כְּתִיב בַּשֵּׁנִי כִּי טוֹב, אָמַר לָהּ אַף עַל פִּי כֵן חָזַר וּכְלָלוֹ כֻּלּוֹ בַּסּוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, אָמְרָה לֵיהּ מָשָׁל שִׁשָּׁה בְּנֵי אָדָם בָּאִין אֶצְלְךָ וְאַתְּ נוֹתֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מָנֶה, וּלְאֶחָד אֵין אַתְּ נוֹתֵן מָנֶה, וְאַתְּ חוֹזֵר וְנוֹתֵן לְכֻלָּם מָנֶה אֶחָד, לֹא נִמְצָא בְּיַד כָּל אֶחָד מָנֶה וּשְׁתוּת וּבְיַד אֶחָד שְׁתּוּת, אֶתְמָהָא. חָזַר וְאָמַר לָהּ כְּהַהוּא דְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, לְפִי שֶׁלֹא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם, לְפִיכָךְ כְּתִיב בַּשְּׁלִישִׁי שְׁתֵּי פְּעָמִים כִּי טוֹב, אַחַת לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם וְאַחַת לִמְלֶאכֶת הַיּוֹם. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאִי אָמַר, כְּתִיב (ישעיה מו, י): מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא משֶׁה קָרוּי טוֹב (שמות ב, ב), וְעָתִיד לִטֹּל אֶת שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יְדֵיהֶם, לְפִיכָךְ לֹא כָּתוּב בָּהֶם כִּי טוֹב. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ לִגְיוֹן קָשֶׁה, אָמַר הַמֶּלֶךְ הוֹאִיל וְלִגְיוֹן זֶה קָשֶׁה אַל יִכָּתֵב שְׁמִי עָלָיו. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְהַמַּיִם הַלָּלוּ לָקוּ בָּהֶם דּוֹר הַמַּבּוּל, וְדוֹר אֱנוֹשׁ, וְדוֹר הַפְלָגָה, לְפִיכָךְ אַל יִכָּתֵב בָּהֶן כִּי טוֹב.
משנה תורה, הלכות אבל י״ב - הטקסט מספריא
ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשין ליתן שכר מקוננים והמקוננות וסופדין אותו ואם צוה שלא יספדוהו אין סופדין אותו אבל אם צוה שלא יקבר אין שומעין לו שהקבורה מצוה שנאמר כי קבור תקברנו.
כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים וכל המתעצל בהספד אדם כשר ראוי ליקבר בחייו וכל המוריד דמעות על אדם כשר הרי שכרו שמור על כך אצל הקדוש ברוך הוא.
אין מניחין ספר תורה על מטתו של חכם ואין משנין אותו ממטה למטה ואין מוציאין מטתו אלא דרך פתחים לא שישלשלוה דרך גגות ובשאר העם מותר לעשות.
אין פוחתין משבעה מעמדות למת ואין עושין מעמד ומושב בפחות מעשרה ואין עושין אלא בקרובים ואין עושין אלא ביום ראשון ובבית הקברות ובמקום שנהגו כיצד עושין במקום שנהגו מעמידין שאר הקרובים ובני משפחה שאינן בני אבל ואומרין לפניהם דברי קינות וכיוצא בהן ואח"כ אומר שבו יקרים שבו ואומר לפניהם דברים אחרים כשהן יושבין ואחר כך עמדו יקרים עמודו ואומר כשהן עומדין וחוזר ואומר כך שבע פעמים.
כדרך שעושין מעמד ומושב לאנשים במקום שנהגו כך עושין לנשים ומספידין הנשים כאנשים בכל מקום אבל אין מניחין מטת האשה ברחוב לעולם שזה גנאי לאשה אלא סמוך למיתתה קבורתה.
המלקט עצמות אין אומרים עליהם קינים ונהי ולא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים אבל אומרים עליהן דברי שבח להקב"ה ודברי כבושים.
המפנה ארונו של מת ממקום למקום אם שדרו קיימת עומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים ומספידין אותו אף על פי שהעבירוהו לאחר שנים עשר חדש ואם אין שדרו קיימת אין מספידין אותו ואין עומדין עליו בשורה ואין אומרין עליו ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים ואלו הן ברכת אבלים דברים שאומרים בבית האבל תנחומי אבלים שאומרים בשורה.
המלקט עצמות אביו ואמו הרי זה מתאבל עליהן כל היום כולו ולערב אין מתאבל אפילו צרורין לו בסדינו ואין אומרין עליהן קינות.
אין מספידין את הקטנים ובן כמה שנים יהיה ראוי להספד בני עניים או בני זקנים בני חמש ובני עשירים בני שש אחד זכרים ואחד נקבות.
תינוק שמת כל שלשים יוצא בחיק ונקבר באשה אחת ובשני אנשים אבל לא באיש אחד ובשתי נשים מפני הייחוד ואין עומדין עליו בשורה ואין אומרין עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים בן שלשים יום גמורים יוצא בגלוסקמא קטנה הניטלת באגפיים ועומדין עליו בשורה ואומרין עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים בן שנים עשר חדש יוצא במטה.
כל היוצא במטה רבים מצהיבין עליו וכל שאינו יוצא במטה אין רבים מצהיבין עליו וכל הניכר לרבים רבים מתעסקין בו וכל שאינו ניכר לרבים אין רבים חייבין להתעסק בו ומקום שנהגו נשים לצאת לפני המטה יוצאות לפני המטה לאחר המטה יוצאות לאחר המטה.
העבדים והשפחות אין מספידין אותן ואין עומדין עליהן בשורה ואין אומרים עליהן ברכת אבלים ותנחומי אבלים אלא אומרין לו כשם שאומרין לו על שורו ועל חמורו המקום ימלא חסרונך.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.