288
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
- דאַרף מען געדענקן, דעם בפירוש'ן פסק-דין פון רמב"ם:י: צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו" זכאי וחציו חייב ,.. עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה,
...ועל ענין דהזמ"ג באתי ועיקר: בודאי אין כל צורך כלל לבאר המצב בהווה דכל עמנו בנ"י שליט"א בכ"מ, הן באהקת"ו והן בחו"ל, הן בגשמיות והן ברוחניות,
ובפרט לאור המאורעות האחרונים החטיפה וההצלה -- האופן בו נעשו, פרטיו וכן',
ובמיוחד בנוגע לפועל -- האזהרה גלו". וגדולה אשר בהנ"ל, והאתערותא דלעילא בחסד וברחמים לפשפש וכו' ולעורר וביחד עם זה לעודד -- את כל בנ"י שליט'א בכ"ז.
וע"פ מרז"ל ותשובה* ותפלה וצדקה מעבירין כו': ועד -- לאהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא בטוב הנראה והנגלה.
הערות
- 2. הל' תשובה פ"ג ה"ד.
- 3. לפענ"ד נראית יותר הגרסא ברמב"ם ,העולם כולו חציו" -- וכמש"כ לפניו ולאחריו.
- 4. גאולה שאין אחרי' גלות שלכן (תוד"ה ה"ג ונאמר פסחים קטז, ב) אומרים אז (תהלים צו, א ועוד) שיר חדש.
- 4. א) ועיין אגרת התשובה לרבנו הזקן רפ"ג. וראה ארחות חיים החדש לאו"ח סתקע'א ס'ב. דעת תורה שם. ב) פיוט וגתנה תוקף. ע*פ ב"ר פמ"ד, יב.
משנה תורה, הלכות תשובה ג׳:ד׳ - הטקסט מספריא
אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם. ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה, ומחשבתו אשר לא טובה.לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב.חטא חטא אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר: "וצדיק יסוד עולם" (משלי י, כה). זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו.ומפני ענין זה, נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יוה"כ יתר מכל השנה.ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום.
בראשית רבה מ״ד:י״ב - הטקסט מספריא
וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה (בראשית טו, ה), רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי וְכִי מִחוּץ לָעוֹלָם הוֹצִיאוֹ, שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, אֶלָּא אַחְוֵי לֵיהּ שׁוֹקְקֵי שְׁמַיָא, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (משלי ח, כו): עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן הֶעֱלָה אוֹתוֹ לְמַעְלָה מִכִּפַּת הַרָקִיעַ, הוּא דְּאָמַר לֵיהּ (בראשית טו, ה): הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה, אֵין הַבָּטָה אֶלָּא מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. רַבָּנָן אָמְרֵי נָבִיא אַתְּ וְאֵין אַתְּ אַסְטְרוֹלוֹגוֹס, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ, יז): וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא. בִּימֵי יִרְמְיָהוּ בִּקְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל לָבוֹא לִידֵי מִדָּה זוֹ, וְלֹא הִנִּיחַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה י, ב): כֹּה אָמַר ה' אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ וגו', כְּבָר אַבְרָהָם אֲבִיכֶם בִּקֵּשׁ לָבוֹא לִידֵי מִדָּה זוֹ וְלֹא הִנַּחְתִּי אוֹתוֹ. וְאָמַר רַבִּי לֵוִי עַד דְּסַנְדְּלָא בְּרַגְלִיךְ דְּרִיס כּוּבָא, וְכָל מִי שֶׁהוּא נָתוּן לְמַטָּה מֵהֶם הוּא מִתְיָרֵא מֵהֶם, אֲבָל אַתְּ שֶׁאַתְּ נָתוּן לְמַעְלָה מֵהֶם דָּיְישֵׁם. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר שְׁלשָׁה דְבָרִים מְבַטְּלִים גְּזֵרוֹת רָעוֹת, וְאֵלּוּ הֵם, תְּפִלָּה וּצְדָקָה וּתְשׁוּבָה, וּשְׁלָשְׁתָּן נֶאֶמְרוּ בְּפָסוּק אֶחָד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב ז, יד): וְיִכָּנְעוּ עַמִּי אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם וְיִתְפַּלְּלוּ, זוֹ תְּפִלָּה. (דברי הימים ב ז, יד): וִיבַקְּשׁוּ פָנַי, הֲרֵי צְדָקָה, כְּמָא דְאַתְּ אָמַר (תהלים יז, טו): אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ. (דברי הימים ב ז, יד): וְיָשֻׁבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים, זוֹ תְּשׁוּבָה, וְאַחַר כָּךְ (דברי הימים ב ז, יד) וְאֶסְלַח לְחַטָּאתָם וְאֶרְפָּא אֶת אַרְצָם. רַבִּי הוּנָא בַּר רַב יוֹסֵף אָמַר אַף שִׁנּוּי שֵׁם וּמַעֲשֶׂה טוֹב, שִׁנּוּי הַשֵּׁם, מֵאַבְרָהָם (בראשית יז, ה): וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם. מַעֲשֶׂה טוֹב, מֵאַנְשֵׁי נִינְוֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ג, י): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ וגו'. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף שִׁנּוּי מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב, א): וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ. רַבִּי מוּנָא אָמַר אַף הַתַּעֲנִית, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כ, ב): יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה וגו'. רָבָא בַּר מַחְסֵיָא וְרַבִּי חָמָא בֶּן גּוּרְיוֹן בְּשֵׁם רַב אָמַר יָפָה תַּעֲנִית לַחֲלוֹם כָּאֵשׁ בִּנְעֹרֶת. אָמַר רַב יוֹסֵף וּבוֹ בַּיּוֹם, וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך כט ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה כ ‹ 489 לקו"ש חי"ג ע' 288
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.