228
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
בטיבת המאסר -- עסקנות במסנ"פ בהפצת היהדות והתומ"צ בכל מקום, מבלי התחשב במניעות ועיכובים וכו' ובהפצה הכי גדולה רחבה ועמוקה,
אשר הנקודה בכ"ז ה"ה ענין החינוך, חינוך כפשוטו: יסוד מוסדות חינוך כשרים ועטה"ק לבנים ולבנות, וחינוך הגדולים בשנים, אבל קטנים ביהדות ותומ"צ,
וחינוך דכאו"א לעבודת השם ולהפצת התומ"צ ועד כדי מסנ"פ -- ע"י היותו והראותו דוגמא חי' לכ"ז ודרישתו נפשית שממנו יראו וכן יעשו,
והתבוננות בתוכן הגאולה -- שהייתה, כדברי בעל הגאולה, לא רק גאולתו כ"א גם גאולת ,כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה וגם את אשר בשם ישראל יכונה",
התבוננות בכ"ז באופן שתביא לידי מעשה -- הנהגה בפועל מתאימה לתקות בעל השמחה, ועד -- להשלימות בזה, כראוי לבנ"י, אשר חלק הו" עמו,
כולל ללכת בכ"ז מחיל אל חיל -- לחנך את עצמו בזה ולהוסיף בפועל בקודש,
ומיוסד על הכלל גדול בתורה מצות ואהבת לרעך כמוך -- להוסיף בהשפעה וחינוך דהזולת בכ"ז,
ובאופן שיהי' כאו"א טופח ע"מ להטפיח.
ומיוסד על מחז"ל בנוגע לגאולה היינו חירות דאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בת"ת -- להשתדל במיוחד בכל השייך לת"ת ולהצלחה רבה בזה,
כמדובר זה כמה פעמים בארוכה ובפרטיות ע"ד
הערות
- 1. גדולה רחבה ועמוקה : עיין שער היחוד לאדמו"ר האמצעי בתחלתו.
- 2. כל .. יכונה: מכתב בעל הגאולה לחגיגת י"ב תמוז הראשונה (נדפס בס' המאמרים, תרפ"ח).
- 3. בשם .. יכונה: ראה טושו"ע אה"ע סקכ"ט סט"ז ובנ"כ. קב נקי כלל לח. שדיח אס"ד מע' גט ס"ז. וראה ג"כ מאורי אור כ, כד.
- 4. חלק הו" עמו: ראה אגה"ת פ"ד ואילך שכל או"א כן הוא ולא רק כללות העם.
- 5. מחיל אל חיל: ראה סוף ברכות. לקוטי הש"ס להאריז"ל שם. שו"ע אדה"ז חאו"ח ר"ס קנה.
- 6. הכלל .. כמוך : קדושים יט, יח ובתו"כ שם (הובא בפרשיי שם). תניא פל"ב.
- 7. דאץ לך .. בת"ת: אבות פ"ו מ"ב (כגירסת אדה"ז בסידורו).
שולחן ערוך, אבן העזר קכ״ט:ט״ז - הטקסט מספריא
אִם הַשֵּׁם הַשֵּׁנִי יוֹצֵא מִשֵּׁם הָעִבְרִי, כְּגוֹן יְהוּדָה לֵיאוֹן, כּוֹתְבִים: יְהוּדָה דְּמִתְקְרֵי לֵאוֹן; וְאִם אֵינוֹ דּוֹמֶה קְצָת לַשֵּׁם הָעִבְרִי, יִכְתֹּב: הַמְכֻנֶּה. הַגָּה: פֵּרוּשׁ דְּבָרָיו, כִּי לֵאוֹן הוּא פֵּרוּשׁ אַרְיֵה, וִיהוּדָה נִקְרָא כָּךְ עַל שֵׁם "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה" (בְּרֵאשִׁית מט, ט), וּלְפִי זֶה יֵשׁ לִכְתֹּב: יְהוּדָה דְּמִתְקְרֵי לֵיבּ. אֲבָל יֵשׁ אוֹמְרִים, דְּכָל שֶׁשְּׁנֵי הַשֵּׁמוֹת הֵם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, כּוֹתְבִין: דְּמִתְקְרֵי, וְאִם הָאֶחָד בִּלְשׁוֹן לַעַז, כּוֹתְבִין: הַמְכֻנֶּה (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ג וּסְמַ"ק וְכָל בּוֹ). וְאֵין חִלּוּק בֵּין אִם הוּא יוֹצֵא מִן הַשֵּׁם אוֹ לֹא; וְלָכֵן כּוֹתְבִין: יְהוּדָה הַמְכֻנֶּה לֵיבּ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ. וְכָל כִּנּוּי מִשְׁפָּחָה אֵין לְכָתְבוֹ כְּלָל, בֵּין שֶׁהוּא לְשׁוֹן עִבְרִי אוֹ לַעַז (סֵדֶר גִּטִּין), וְהָכִי נָהוּג. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם עִבְרִי שֶׁעוֹלֶה בּוֹ לִקְרֹא בַּתּוֹרָה, וְיֵשׁ לוֹ נַמֵּי שֵׁם בִּלְשׁוֹן לַעַז, עוֹשִׂין שֵׁם הָעִבְרִי עִקָּר, וְעַל הַשֵּׁנִי כּוֹתְבִין דְּמִתְקְרֵי. וְהוּא הַדִּין בְּאִשָּׁה, עוֹשִׂין שֵׁם הָעִבְרִי עִקָּר. יֵשׁ אוֹמְרִים דְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי שֵׁמוֹת, אִם רָגִיל בִּשְׁנֵיהֶם וּמִכָּל מָקוֹם הָאֶחָד הוּא יוֹתֵר עִקָּר, כּוֹתְבִין: פְּלוֹנִי דְּאִתְקְרֵי פְּלוֹנִי. וְאִם אֵינוֹ רָגִיל בַּשֵּׁנִי, כּוֹתְבִין דְּמִתְקְרֵי (סֵדֶר גִּטִּין). כָּל כִּנּוּי שֶׁהוּא גְּנַאי לַמְגָרֵשׁ, אֵין כּוֹתְבִין אוֹתוֹ בַּגֵּט (ד"ע); וְלָכֵן מוּמָר שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, אֵין כּוֹתְבִין לוֹ: וְכָל שׁוּם וַחֲנִיכָה דְּאִית לֵהּ (מ"כ בְּתִקוּן). כָל שֵׁם כִּנּוּי שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא בַּכִּנּוּי הַהוּא לְבַד, אֶלָּא קוֹרִין אוֹתוֹ עִם עִקַּר הַשֵּׁם, אֵין צָרִיךְ לִכְתֹּב הַכִּנּוּי (ת"ה סִימָן רל"ה). אֲבָל אִם הַכּוּתִים קוֹרִין אוֹתוֹ בַּכִּנּוּי לְחוּד, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל קוֹרִין אוֹתוֹ כָּךְ, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּכוֹתְבִין: וְכָל שׁוּם וַחֲנִיכָה, אַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁאָר גִּטִּין אֵין כּוֹתְבִין כֵּן; וְכֵן בְּכִנּוּי מִשְׁפָּחָה (שָׁם). וְלִי נִרְאֶה, דְּאֵין לִכְתֹּב לַכִּנּוּי כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִין בְּכִנּוּי מִשְׁפָּחָה:
תניא, ליקוטי אמרים ל״ב - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, עַל יְדֵי קִיּוּם הַדְּבָרִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, לִהְיוֹת גּוּפוֹ נִבְזֶה וְנִמְאָס בְּעֵינָיו, רַק שִׂמְחָתוֹ תִּהְיֶה שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ לְבַדָּהּ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְקַלָּה לָבֹא לִידֵי קִיּוּם מִצְוַת ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל – לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן.
כִּי מֵאַחַר שֶׁגּוּפוֹ נִמְאָס וּמְתוֹעָב אֶצְלוֹ, וְהַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ מִי יוֹדֵעַ גְּדוּלָּתָן וּמַעֲלָתָן בְּשָׁרְשָׁן וּמְקוֹרָן בֵּאלֹקִים חַיִּים. בְּשֶׁגַּם שֶׁכּוּלָּן מַתְאִימוֹת, וְאָב אֶחָד לְכוּלָּנָה, וְלָכֵן נִקְרְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל ״אַחִים״ מַמָּשׁ, מִצַּד שׁוֹרֶשׁ נַפְשָׁם בַּה׳ אֶחָד רַק שֶׁהַגּוּפִים מְחוּלָּקִים. וְלָכֵן, הָעוֹשִׂים גּוּפָם עִיקָּר וְנַפְשָׁם טְפֵלָה – אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אַהֲבָה וְאַחֲוָה אֲמִיתִּית בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא הַתְּלוּיָה בְדָבָר לְבַדָּהּ.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן עַל קִיּוּם מִצְוָה זוֹ: ״זֶהוּ כָּל הַתּוֹרָה כוּלָּהּ, וְאִידָךְ פֵּירוּשָׁא הוּא כוּ׳״. כִּי יְסוֹד וְשׁוֹרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה – הוּא לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף מַעְלָה מַּעְלָה עַד עִיקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין וְגַם, לְהַמְשִׁיךְ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן, דְּהַיְינוּ, בִּמְקוֹר נִשְׁמוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל, לְמֶהֱוֵי אֶחָד בְּאֶחָד דַּוְקָא, וְלֹא כְּשֶׁיֵּשׁ פֵּירוּד חַס וְשָׁלוֹם בַּנְּשָׁמוֹת, דְּ״קוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא לָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר פְּגִים״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כּוּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר בַּאֲרִיכוּת:
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא, שֶׁמִּי שֶׁרוֹאֶה בַּחֲבֵירוֹ שֶׁחָטָא – מִצְוָה לִשְׂנֹאותוֹ, וְגַם לוֹמַר לְרַבּוֹ שֶׁיִּשְׂנָאֵהוּ. הַיְינוּ – בַּחֲבֵירוֹ בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת, וּכְבָר קִיֵּים בּוֹ מִצְוַת ״הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ״ – עַם שֶׁאִתְּךָ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא שָׁב מֵחֶטְאוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר חֲרֵדִים.
אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ חֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ מְקוֹרָב אֶצְלוֹ, הִנֵּה עַל זֶה אָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן: ״הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְכוּ׳, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה״. לוֹמַר, שֶׁאַף הָרְחוֹקִים מִתּוֹרַת ה׳ וַעֲבוֹדָתוֹ, וְלָכֵן נִקְרָאִים בְּשֵׁם ״בְּרִיּוֹת״ בְּעָלְמָא – צָרִיךְ לְמָשְׁכָן בְּחַבְלֵי עֲבוֹתוֹת אַהֲבָה, וְכוּלֵּי הַאי וְאוּלַי יוּכַל לְקָרְבָן לְתוֹרָה וַעֲבוֹדַת ה׳; וְהֵן לָא – לֹא הִפְסִיד שְׂכַר מִצְוַת אַהֲבַת רֵיעִים.
וְגַם הַמְקוֹרָבִים אֵלָיו וְהוֹכִיחָם וְלֹא שָׁבוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁמִּצְוָה לִשְׂנֹאותָם – מִצְוָה לְאָהֳבָם גַּם כֵּן. וּשְׁתֵּיהֶן הֵן אֱמֶת: שִׂנְאָה – מִצַּד הָרָע שֶׁבָּהֶם, וְאַהֲבָה – מִצַּד בְּחִינַת הַטּוֹב הַגָּנוּז שֶׁבָּהֶם, שֶׁהוּא נִיצוֹץ אֱלֹקוּת שֶׁבְּתוֹכָם הַמְחַיֶּה נַפְשָׁם הָאֱלֹקִית. וְגַם, לְעוֹרֵר רַחֲמִים בְּלִבּוֹ עָלֶיהָ, כִּי הִיא בִּבְחִינַת גָּלוּת בְּתוֹךְ הָרָע מִסִּטְרָא אָחֳרָא הַגּוֹבֵר עָלֶיהָ בָּרְשָׁעִים, וְהָרַחֲמָנוּת – מְבַטֶּלֶת הַשִּׂנְאָה וּמְעוֹרֶרֶת הָאַהֲבָה, כַּנּוֹדָע מִמַּה שֶּׁכָּתוּב: לְ״יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם״.
[וְלֹא אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: ״תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים וְגוֹ׳״, אֶלָּא עַל הַמִּינִים וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים, שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא רֵישׁ פֶּרֶק ט״ז דְּשַׁבָּת]:
משנה אבות ו׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אמר רבי יהושע בן לוי. בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב. ומכרזת ואומרת. אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף. שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. ואומר. והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא. חרות על הלוחות. אל תקרא חרות אלא חירות. שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתורה תדיר. הרי זה מתעלה. שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.