69

כל גופו כאחד, והן ברוחניות -- הפסק שייכות גלוי? לקדושת).

ו ענין הנ"ל בעבודת כאו"א :

ארז"ל'י ,לא תהא יושב ושוקל מצותי' של תורה", ,והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה* ** -- דעל האדם להיות זהיר בכל מצוה ומצוה בעווה.

ואף שיש מקום לטעון: איך יתכן שיזהר בדקדוק קל של ד"ס באותה הזהירות שיש לדקדק ב;חמורה שבחמורות" ? והרי האי-זהירות ב;דקדוק קל" (בד"ס גופא) היא ,נגיעה" לבד ברע, ואיך שייך לדמותה להאי-זהירות ב,חמורות שבחמורות"? והרי חילוק זה ד,קלות" ו;חמורות" נאמר בתורה שהיא תורת אמת.

ולזה באה ההוראה מענין הטומאה: מצד בחי' טעם ודעת שבמצוות יש חילוקי מדריגות במצות (חוקים עדות ומשפטים ; קלות וחמורות) ; מצד מהות המצות, שהוא רצון העליון, אין בהן חילוקים.

ובעבודת האדם המקיים את המצות : ,לפי ערך וחלוקי בחי' הפגם בנפש כו" כך הם חילוקי בחי' המירוק והעונש כו'**: (ועדיז לענין שכר מצות כו' יי), אבל מצד נקודה העיקרית של המצות, שעל ידי קיומן של המצוות נעשה (מצוה מל') צוותא וחיבור** עם הקב"ה, ה"ז בכל המצות **; ולכן גם

5) אבות פ*ב מ"א.

6 תגיא פכ"ד בהגה"ה.

זל) ראה בארוכה לקו"ש כרך ד' (פרקי אבות) עַ' 1191 ואילך.

8) לקו"ת בחוקותי מה, ג.

9) וכלשון ברסת. כל המצות: אשר קדשנו במצותיו וצונו.

הוקת א

:=

,נגיעה קלה" בדבר שהוא היפך רצון העליון נוגעת היא לכללות התקשרותו באלקות *5.

ז הוראה הנ"ל שייכת -- ובמילא גם נדרשת -- מכל אחד ואחד, גם מהפשוט שבפשוטים [ולכן באה הוראה זו מכללות הנושא דדיני טומאה וטהרה (ולא מהפרטי דינים שבזה) - כי שייכת היא גם לאלו ד,;לא ידעי מאי קאמרי" (כנ"ל ס"\ב)] :

הרגש הנ"ל בקיום המצות -- שגם זהירות בדקדוק קל הוא דבר הנוגע לכללות התקשרותו באלקות -- בא מצד עצם הנשמה שלמעלה: מבחינת טו"ד יי, וכפתגם הידוע **: יהודי אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד מאלקות. והרגש זה הוא אצל כאו"א מבנ"י :י.

ואף שא"א, כמובן. לעמוד בדרגא זו -- שתאיר אצלו בגלוי התקשרותו להקב"ה מצד עצם נשמתו -- במשך עבודתו כל השנה ובמשך כל היום, שהרי עבודת ה' היא באופן מסודר דוקא --

כשמעורר זה בנפשו בזמנים מיוחדים בשנה (ומהם -- כשקוראים פרשה זו בתורה, שאז הוא ע"ד ,העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה"),

= 30) ראה תניא פכ"ד. קונטי ומעין מייג פ"ג ואילך. ובכ"מ.

1 וראה בלקו"ש שבהערה 12 שוהו התיווך עם הפי" (לקו"ת ריש פרשתנו, וראה גם בתיי שם. וראה גם שם ר"פ בחוקותי) ב,ואת חוקת התורה" -- שהוא מלשון חקיקה, כי ענין החוקים בא מצד בה" חקיקה בנפש -- עצעם הנשמה.

2) היום 'ום ע' עג (כה תמו).

3) ראה תניא פייח ואילך. ובכ"מי