114
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
14 לקוטי
עוד זאת: לא רק במאכל (עניני) אדם כן הוא, אלא גם במאכל בהמה.*. ועד שנעשה ,לכם לאכלה גו ולבהמתך ולחי' גו'" כשכלה לחי' -- כלה לאדם כו' *י, אדם ובהמה שווין מפני גודל גילוי אלקות גם למטה*י.
וזוהי מההוראות דמצות שביעית בעבודתו הרוחנית של כאו"א מבנ"י (גם בחו"ל ובזמן הגלות): קדושת ההאדם ודביקותו להקב"ה צ"ל לא רק בהזמנים דתורה ותפלה, כשהוא קדוש
ומובדל מעניני העולם, אלא גם בעת התעסקותו בעובדין דחול בענינים ארציים שלו --
כמו שששת השנים מקבלים משנה השביעית, כמו ששופכים תחלה לכלי גדול וממנו לכלים קטנים " -- צריך להמשיך השבת לה' (קדושה אלקית) בכל -- ,בכל דרכיך דעהן".
.הייחד ==
הערות
משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל ז׳:י״ג - הטקסט מספריא
כלל גדול אמרו בשביעית כל שהוא מאכל אדם או מאכל בהמה או ממין הצובעין אם אינו מתקיים בארץ יש לו ולדמיו שביעית וחייב בביעור הוא ודמיו כגון עלי הלוף השוטה ועלי הדנדנה והעולשין מאוכל אדם וכגון החוחים והדרדרין מאוכל הבהמה וכגון אסטס וקוצה ממין הצובעין ואם היה מתקיים בארץ כגון הפואה והרכפה ממין הצובעין אע"פ שיש לו שביעית ולדמיו שביעית אין להם ביעור ולא לדמיהם שהרי מתקיים בארץ אלא נהנין וצובעין בו עד ר"ה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.