43
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
למ"ש לפנ"ז ': ,ואמרת לבנך" -- הרי זהו רק בנוגע להגדה ואמירה, שבהסיפור דיצי"מ צריך לומר גם ללִי* ו,אותנו". אבל אין מזה הוכחה שהאדם חייב לראות את עצמו (להרגיש) כאילו יצא עתה משעבוד מצרים, וכ"ש -- שאין מזה הוכחה שיש חיוב על האדם לראות ,כאילו יצא עתה משעבוד מצרים" גם בשאר מעשה לילה זה. שלא בעת אמירת הגדה],
ולכן מוסיפים הרמב"ם ואדה"ז ;ועל דבר זה צוה הקב"ה בתורה וזכרת כי עבד היית כו' כאילו אתה בעצמך כו'", שהציווי (ובפרט שבא עוה"פ) ,וזכרת גו'" הוא (לא רק לזכור יצי"מ שהיתה לאבותינו, אלא גם) ,על דבר זה", על הענין ד,ואותנו הוציא גו'" ו,עשה ה' לִָי גו' ,
ולאחרי שאנו יודעים מהכתוב ,וזכרת גו'" שחייב אדם לזכור (ולראות את עצמו) ,כאילו אתה בעצמך כו'" -- למדים אנו מזה, אשר חיוב זה בליל הפסח צריך להיות לא רק ,לראות" אלא גם ,להראות", ואשר חיוב זה הוא (לא רק בעת אמירת ההגדה, אלא) גם .כשסועד אדם בלילה הזה", בדלקמן.
ח. מההוספות שבמצות סיפור ביצי*מ בליל טיו בניסן על מצות זכירת יצי"מ שבכל יום, הוא -- ,והגדת לבנך", היעו: שאין מספיק שיזכיר יצי"מ לעצמו, אלא צריך לומר גם (לבנו או) לאחר *3.
ובמקומות
חג הפסח
[וזהו הטעם למה שאמרו", שבאם אין לו בן או אשה כו' שישאלו אותו .הוא שואל לעצמו" -- כי מכיון שהחיוב בליל הפסח הוא' לספר יצי"מ לאחר, לכן (כשאין מי שישאל אותו) צריך הוא לשאול את עצמו, כי ('י שהוא שואל את עצמו נעשה ,אחר* לגבי עצמו, וע"י שמשיב על שאלתו ומספר לה,אחר" שבעצמו *:, הוא מקיים בזה מצות ,והגדת גו'"].
ומכיון שמצינו בפרט אחד מכללות עניני זכרון יצי"מ (הסיפור) -- שליל יצי"מ מוסיף בו החיוב ד,לאחר" דוקא, למדין מזה (להרמב"ם ואדה"ז) על הכלל כולו, גם על הפרט שצ"ל רואה א"ע כאילו הוא יצא כו', שצ'יל לאחר דוקא -- להראות; וכן ב;כל מעשה לילה זַה"*:.
ט. ע'פ הנ"ל יובן גם דיוק לשונו הזהב של רבינו הזקן במה שכותב ,שנאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים"
הערות
- 5. ואתחנן שם, כא, 6) ראה מנ"ח מצוה כא. שצויינו בהגש"פ הנ"ל ע' טו.
- 7. פסחים קטז, א. רמב"ם הל' חמץ ומצה פ"ז ה"ג. שו"ע ארה"ז סתע"ג ס"מ.
- 8. ועי"ז באה גם הוספה עקרית בהבנת הדברים לבוריים ולעומקם וע"ד מחו"ל במעלת הסדרן שהוא גם פלפלן (ירוש' סוף הוריות), ולהעיר גם מספרי (לדברים א, יג. הובא בפרש"י שם): מה בין נבונים לחכמים כו' נבון כו' כשאין מביאים לו לראות מביא משלו ורואה. ועפ"ז יומתק המובא בכיימ (שבת קמה, א ובכ"מ): הוא מותיב לה והוא מפרק (משני) לה,
- 9. ולהעיר מהשקו"ט האם ההסיבה היא פרט ותנאי באכילת מצה וכיןו*ב, או להיפך : האכילה פרט בדין הסיבה. וי"ל נפק"מ באם לאחרי שאכל בלא הסיבה בא רבו שא*א לו להסיב וכיו*ב. -- ראה לקו"ש חי"א ע' 14 ואילך.
משנה תורה, הלכות חמץ ומצה ז׳:ג׳ - הטקסט מספריא
וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות עד שישיב להם ויאמר להם כך וכך אירע כך וכך היה. וכיצד משנה מחלק להם קליות ואגוזים ועוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו וחוטפין מצה זה מיד זה וכיוצא בדברים האלו. אין לו בן אשתו שואלתו. אין לו אשה שואלין זה את זה מה נשתנה הלילה הזה. ואפילו היו כולן חכמים. היה לבדו שואל לעצמו מה נשתנה הלילה הזה.
רש"י על דברים א׳:י״ג - הטקסט מספריא
הבו לכם. הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם לַדָּבָר:
אנשים. וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ נָשִׁים, מַה תַּ"לֹ אֲנָשִׁים? צַדִּיקִים, כְּסוּפִים:
חכמים ונבנים. מְבִינִים דָבָר מִתּוֹךְ דָּבָר; זוֹ הִיא שֶׁשָּׁאַל אֲרִיּוֹס אֶת רַבִּי יוֹסֵי מַה בֵּין חֲכָמִים לִנְבוֹנִים? חָכָם דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי עָשִׁיר, כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ דִּינָרִין לִרְאוֹת רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ יוֹשֵׁב וְתוֹהֵא, נָבוֹן דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי תַּגָּר, כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ מָעוֹת לִרְאוֹת רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ, הוּא מְחַזֵּר וּמֵבִיא מִשֶּׁלּוֹ (ספרי):
וידעים לשבטיכם. שֶׁהֵם נִכָּרִים לָכֶם, שֶׁאִם בָּא לְפָנַי מְעֻטָּף בְּטַלִּיתוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא וּמֵאֵי זֶה שֵׁבֶט הוּא, וְאִם הָגוּן הוּא, אֲבָל אַתֶּם מַכִּירִין בּוֹ, שֶׁאַתֶּם גִּדַּלְתֶּם אוֹתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם (ספרי):
בראשיכם. רָאשִׁים וּמְכֻבָּדִים עֲלֵיכֶם – שֶׁתִּהְיוּ נוֹהֲגִין בָּהֶם כָּבוֹד וְיִרְאָה:
ואשמם. חָסֵר יוֹ"ד, לִמֵּד שֶׁאַשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל תְּלוּיוֹת בְּרָאשֵׁי דַּיָּנֵיהֶם, שֶׁהָיָה לָהֶם לִמְחוֹת וּלְכַוֵּן אוֹתָם לַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה (ספרי):
הבו לכם means GET YOURSELVES READY for the matter (cf. Rashi on Genesis 11:3).
אנשים MEN — But would it enter your mind that he would take women? Why then does it state here men? It means that he should take righteous, desirable men (cf. Sifrei Devarim 13:2).
חכמים ונבנים WISE AND UNDERSTANDING [MEN] — i.e. men who can understand a matter out of (i.e. by comparison with) another matter. — This is what Arius asked R. Jose: what is the difference between wise men and understanding men? A wise man is like a rich money changer: when people bring him dinars to examine (to value) he examines them; and when they do not bring to him, he sits and does nothing (he does not go out to seek any). An understanding man, however, is like a merchant money changer: when they bring him coins to examine, he examines them; and when they do not bring to him, he goes about and brings of his own money (i.e. he himself buys coins) (cf. Sifrei Devarim 13:3).
וידעים לשבטיכם AND [MEN] KNOWN AMONGST YOUR TRIBES — i.e. men who are known to you. For if he were to come before me wrapped in his robe, “I" would not know who he is and of what tribe he is, and whether he is fitted for the office: but you know him for you have been brought up with him. On this account it states: known amongst your tribes (Sifrei Devarim 13:4).
בראשיכם [AND I WILL PLACE THEM] AT YOUR HEADS — as chiefs and persons honoured by you., i.e., that ye should pay them respect and reverence.
ואשמם — This word lacks the letter י (after the ש: our editions, however, have it): this teaches that Israel's transgressions (אשם) are placed upon the heads of their judges, because it is their duty to prevent them from sinning, and to direct them into the right path (Sifrei Devarim 13:6).
מצוטט ב־2 עמודים
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
שוע"ר עם ביאור דברי שלום ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) ‹ תעג דיני כוס ראשון וסדר הפסח עד כוס שני לקוטי שיחות חי"ב ע' 43
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.