82

02 לקוטי

חול בשבת מספיק לכאורה לפרש דבחי' .שמור בפנימיות היא השביתה מדיבורים גשמיים" -- אבל מפשטות הל' בתניא משמע+י דיש לזה שייכות למ"ש לפני זה דמצות זכור בפנימיות היא ,הכוונה בתפלת השבת ובת'ת לדבקה בה' אחד"?

ב) מסיים אדה"ז: ,כמו ששבת ה' מיו"ד מאמרות שנבראו בהם שו"א גשמיים" -- ולכאו', לעניננו (שביתה מדיבור בשבת) נוגע רק כללות העגין ,ששבת ה' מיו"ד מאמרות", ומה נתוסף עי"ז דע"י יו"ד מאמרות אלו ,נבראו בהם כו'*1

ואדרבא: עפ"י הנ"ל, ד,לכן אין אנו מצווים מדאורייתא על שביתת מהדיבור" מכיון ש,דיבורו של הקב"ה חשיב מעשה" -- הרי הוספה זו (שהקב"ה ברא שו"א גשמיים ע"י המאמרות) מדגישה את אי-ההשתוות בין דיבור העליון לדיבור האדם, היינו שזוהי ראי' לסתור?!

ג) מהו הדיוק בזה שמוסיף: ;הד שביתה מדיבורים גשמיים כמו ששבת ה'. .. שו"א גשמיים"1

ד והביאור בכ"ז:

בג' כחות הנפש מחשבה דיבור ומעשה שונה כח המעשה מב' הכחות מחשבה ודיבור: עניגו של כח המעשה הוא פעולה בדבר שחוץ ממנו, והיינו שכח המעשה נפרד מהאדם ומתלבש ופועל בדבר שחוץ ממנו*י:; משא"כ

4) ובפרט שבנוגע ל,חיצונית מהשבת" מנאר רק בח" שמור -- ,שביתה מעש" גשמית", ולא בחי" זכוךר -- ,מ"ע מה"ת לקדש את יום השבת בדברים" (רמב"ם רפכ"ט מהלי שבת, שו"ץ אדה"ז או"ח ר"ס רע'יא).

5) וכידוע בעגין .אף עשיתיו -- אף

יתרוג

מחשבה ודיבור ענינם בהאדם עצמו -- להביא שכלו ומדותיו לִידִי התגלות -- המחשבה היא גילוי שכלו ומדותיו לעצמו, והדיבור הוא לגלות שכלו ומדותיו לזולתו 5י.

אמנם בפרטיות -- חילוק גדול בין מחשבה ודיבור (בשייכותם למעשת): אותיות המחשבה הן רוחניות ודקות ואין להן שייכות למעשה, ולכן ענינה של מחשבה הוא רק בהאדם עצמו ואין באפשרותה לפעול בהזולת; משא'כ אותיות הדיבור הן אותיות גשמיות (הבל גשמי ש,נצטייר" לאותיות א, ב כו' ע'י ה' מוצאות הפה, עקימת שפתים וכו') ונפרדות מהאדם, ויש להן שייכות וקירוב למעשה. ולכן ביכולת הדיבור להכרית פעולה זי, וכמחז"ל יי בלאו דמחמר -- וע"י דיבורו של מלך מתנהגים כל עניני המדינה, כמ"ש יי ,דבר מלך שלטון".

אולם המחשבה אין לה שייכות לפעולה. כי אף שהחלטת האדם במחשבתו מביאה לפעולותיו אין להמחשבה -- שהיא רוחנית, שייכות ו,קירוב" לפעולותיו 5

הפסיק" (לקו"ת ר"פ בלק, ועוד).

6 תו"א 1,

א. לקו"ת ויקרא נג, א, ובכ"מ.

זו ראה ד"ה וידבר גו' במדבר סעי המשך תרס"ו (עַ' רלא) : מהדבור רלמטה יכול להיות ג"כ איזה התהוות וכו', עיי"ש,

8 ע"ז טו, א, (ראה שו"ע אדה"ז סרס"ו ס"ך. שבת קנג, ב ואילך). וראה גייכ ירוש' כלאים (פ'"ח סהיב). וראה לקמן בפנִים ס"ה. -- אבל דתמורה (ג, ב) ,דבדיבורו עשה מעשה", ה"ז רק ,שעושָה מחולין לקדשים" (רש"י שם),

9) קהלת ח, ד

2) ראה המשך תרס"ו שם (ע' רלב) וגם מה שהמחשבה גורם עשי' בהאדם עצמו הוא ע"י השתלשלות כח הדיבור;