34

שיחה א

34 לקוטי

ב א

א. כתוב בפרשתנוי -- בקשר לחגה"פ -- ,וביום הראשון מקרא קודש גו' כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם" -- היינו שיו"ט אסור בעשיית מלאכה (כשבת), פרט למלאכות שהן לצורך אוכל נפש שהן מותרות

ביום טוב. ונשנה האיסור דעשיית מלאכה כ5"פ : בתורה בכל חג בפ"ע -- ובכולם

נאמר : ,בל מלאכת עבודה לא תעשו", ולא פירש בהם הכתוב היתר עשיית מלאכת אוכל נפש.

וצלה"ב טעם שינויים אלו.

והנה הרמב"ןי כתב ע'"ז: פ' ,מלאכת עבודה" כל מלאכה שאינה לצורך או"נ, כענין שנאמר* ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ובכל *

עבודה בשדה ונעבדתם ונזרעתם '.. ומלאכה שהיא באו"נ היא מלאכת הנאה לא ,מלאכת עבודה", וזה מת"

באר בתורה, כי בחג המצות שאמר תחלה ,כל מלאכה לא יעשה בהם" הוצרך לפרש ,אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם", ובשאר ימים טובים יקצר ויאמר ,כל מלאכת

עבודה לא תעשו" לאסור כל מלאכה שאיננה או"נ ולהודיע שאו"נ מותר בהן. ולא יאמר הכתוב לעולם באחד מכל שאר ימים טובים כל מלאכה, ולא יפרש בהם היתר אוכל נפש כי , מלאכת עבודה* ילמד ע"ז כו', ומפני שמזכיר שם (בחג המצות) כל מלאכה הוצרך לפרש ' ,אשר יאכל לכל גפש הוא לבדו יעשה לכם".

ומבואר מדברי הרמב"ן שלא אסרה התורה ביו"ט אלא ,מלאכת עבודה" חה גופא מלמדנו שמלאכת או"נ לא נאסרהח מלכתחילה היות ומלאכת או"נ אינה בכלל ,מלאכת עבודה".

ב. והנה ההיתר דעשיית מלאכת או"נ ביו"ט אפשר לבאר בב' אופניםי:

א) גם מלאכות או"נ אסורות מצ"ע שהרי הן בכלל ,כל מלאכה לא יעשת בהם", אך כשנעשות לצורך או" - הוציאה אותן התורה מכלל ,כל מלאכה" -- היינו, שצורך האוכל הוא טעם וסיבה להתיר איסור מלאכות אלו.

ב) וכן נראה מדברי הרמב"ן* הנ"ל - מלכתחילה אין מלאכות או"נ בכלל איסור מלאכה; והכתוב ,אך אשר

1 להעיר ג*כ משטמ"ק כתובות (ז, א דיה וזה שכתב) : כל שם שחיטה חדא היא וכיון שהותרה שתיטה לצורך אוש הרי לא היתה שחיטה בכלל לא תעשה כל מלאכה ומעתה כל שחיטה מותרת.