114
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
14 לקוטי
אבל כוונת רש"י בהביאו דברי המדרש היא (לא לפרש הכתוב ,מפני יעקב אחיו" -- שהרי בלימוד ע"ד הפשט אי"ז פירושו כלל, כ"א) להודיע טעמים המבארים הנהגתו של עשו לילך לארץ אחרת מפני יעקב - שטעם הראשון לבד אינו מספיק]
עומפני הבושה שמכר בכורתו? -- היינו, שבכלל היתה שהייתו של עשו בארץ כנען בלולה בהרגש של ,בושה", ובפרט בנוכחותו של יעקב אשר לו מכר הכורתו. ומכיון שכן מובן מה שעזב עשו את הארץ מפני יעקב הגם שנראה בזה הכנעה כלפי יעקב, ובושה שנדחה מפניו.
אלא שמטעם ,בושה" לבד לא הי" עשו עוזב מקום מגורו עם כל ב"ב וכו' ; ולכן מובא טעם זה רק כהו" ספה ולאחרי הטעם ד,מפני שטר חוב כו' " -- עיקר הסיבה דעשו לעזוב הארץ.
ז אמנם לכאו' עדיין צריך ביד אור :
הגזירה ד,גר יהי' זרעך"' המוטלת על זרעו של יצחק היא (כסיום בד כתוב) שיהיו גרים .בארץ לא להם", ולא בארץ מצרים דוקא. וכמו שפד רש"י (שם): ,ולא נאמר בארמ"צ אלא לא להם וכו""; וא"כ, העתקת עשו להר שעיר (שמחוץ לארץ כנען) הרי זה עצמו הוא פריעת ה,שטר חוב" 1
וישלח
והביאור בזה: הגזירה המוטלת על זרעו של יצחק היא להיות ;גר גו בארץ לא להם". היינו, שנמצא בארץ מגורו כ,גר" ולא כתושב.
ועשו לא רצה (לפרוע ה,שטר חוב6 בחיים ד,גר", כ"א דוקא ;וישב עשו בהר שעיר".
ומזה הוראה בעבודת כאו"א בכל מקום שהוא -- במשך זמן הגלות :
כל זמן (פרעון השטר חוב) היוה תנו בגלות, עד ביאת משיח צדקנו שילחום מלחמת השם וינצח ויבנה ביהמי"יק במקומו ו(אח"כ) יקבץ נדחי ישראל יי (קץ הגלות), על האדם לדעת ולהרגיש שהוא ,גר" בארץ לא לן, שלא יתיישב ח"ו בזמן וסדר הגלותי אלא יהי' ,גר" וזר לכל עניני הגלות, (אבל תושב *י וחזק בכל עניני תומ"צ -- עניני הנשמה, שמלכתחילה לא הלכה בגלות **), ויחכה בכל עת ורגע להגאולה האמיתית, ע"י משיח צדקנו שיוליכנו קוממיות לארצנו בקרוב ממש.
הערות
- 1. (משיחת ש"פ וישלח, תשכ"ט)
- 1. רמב"ם הל' מלכים ספי"א.
- 8. ראה פרש"י ח"ש כב 4
- 9. ראה רשימה בתחלת קונטרס יב" יג תמוז תרצ"א (נדפסה בסה"מ -- קונט' -- ת"א ע' 350).
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א - הטקסט מספריא
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם מקריבין קרבנות ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשיו. ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח דרך כוכב מיעקב זה דוד וקם שבט מישראל זה מלך המשיח ומחץ פאתי מואב זה דוד וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים והיה אדום ירשה זה דוד שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו' והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.
אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה ולא צוה הקדוש ברוך הוא לתוהו אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה.
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות כיון שנהרג נודע להם שאינו ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת ועיקר הדברים ככה הן שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן.
ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה ויילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי
ואם לא הצליח עד כה, או נהרג--בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר "ומן המשכילים ייכשלו, לצרוף בהן ולברר וללבן--עד עת קץ: כי עוד, למועד"
אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח, ונהרג בבית דין--כבר נתנבא בו דנייאל, שנאמר "ובני פריצי עמך, יינשאו להעמיד חזון--ונכשלו" (דניאל יא,יד). וכי יש מכשול גדול מזה: שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.
אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).
כיצד: כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב; והם נושאים ונותנים בדברים אלו, ובמצוות התורה--אלו אומרים מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם, ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח, וגילה נסתריהם.
וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא--מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.