231
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
זהו מקיף שניתן להרגישו, כידוע42, שהמושג דעת, "ידעו", מבטא הרגשה. זאת בדומה לעומק שהתלמיד חש גם כאשר הוא מבין רק את החיצוניות של הרעיון השכלי של הרב.
לאחר שיושבים בסוכה שבעה ימים (והמספר שבע כולל את כל עניני ההשתלשלות43), מגיעים ל"עצרת תהיה לכם", שהמקיף נמשך ונקלט בפנימיות. ועל ידי כך מתחיל להאיר מקיף נעלה יותר44, שהיה במשך ימי הסוכות בבחינת "מקיף הרחוק"45. וכוונת הישיבה בסוכה בשמיני עצרת היא, שגם מקיף זה יימשך וייקלט בבחינתהתיישבות("ידעו"), בפנימיות.
אך גם המקיף שנמשך בשמיני עצרת הוא בגדר גילוי.
שונה מכך הוא המקיף ש"ממשיכים" בשמחת תורה על ידי ההקפות. זוהי דרגה הנעלית מאפשרות של גילוי. ולכן אין הוא נמשך באופן של ידיעה, כשם שהמשכת המקיף בסכך הסוכה קשור ב"למען ידעו דורותיכם", אלא על ידי ההקפות והריקודים: רוקדים עם ספר התורה כשהוא עטוף במעיל, שכך אי אפשר ללמוד בו, כי השמחה קשורה לעצמיות התורה, הנעלית מגילויה46.
ח. "מקיף בעצם" נעלה מגילוי
זהו ההסבר לכך ששמיני עצרת, למרות היותו "רגל בפני עצמו", נקרא בשם "שמיני עצרת", המצביע על
הערות
- 42. ראה קונט' התפלה פ"ה ובכ"מ, דעם היות שדעת הוא בחי' התקשרות (תניא ספ"ג), מ"מ "עיקר מציאותו ומהותו הוא הרגש כו'".
- 43. ראה שו"ת הרשב"א ח"א סי' ט'. כלי יקר ר"פ שמיני. ד"ה ויהי ביום השמיני דשנת תש"ד ותש"ה – באריכות.
- 44. ראה עד"ז לקו"ת ואתחנן ז, ג.
- 45. והיינו, שבחי' המקיף דסכך (שהאיר בסוכה) נמשך בפנימיות; ובחינת המקיף ד"כוכבים" שלמעלה מהסכך (ראה לעיל הערה 40) שהאיר בסוכות, נמשך בשמע"צ בהסכך דסוכה*: והמקיף דכוכבים (דנראים מתוכה) בשמע"צ – הוא מקיף עליון יותר. וזהו הטעם (ע"פ פנימיות הענינים) מה שאין מברכים על הישיבה בסוכה בשמע"צ – כי** הברכה היא בכדי להמשיך המקיף דכוכבים (כמבואר בהערה הנ"ל), והמקיף דכוכבים שבשמע"צ, להיותו מקיף נעלה ביותר, אין ביכלתנו להמשיכו ע"י הברכה, כ"א – שנמשך מעצמו (וע"ד הידוע (תו"א נב, סע"ב. וראה תשובות וביאורים" (קה"ת, תשל"ד) סי' יו"ד***) בענין המקיף דתפלין של ראש). (ממאמר ושיחת שמח"ת תשי"ד).
- 46. ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 149.
- . ולהיות שמקיף זה הוא אור נעלה ביותר, לכן הישיבה בסוכה בשמע"צ הוא מדברי סופרים שערבים " מדברי תורה, כנ"ל סעיף ה'. ואף שבסוכה שבז' ימי הסוכות (שהיא מדאורייתא) נמשך גם המקיף דבחי' כוכבים (כנ"ל הערה 40), הרי המשכת בחי' מקיף זה הוא ע"י הברכה (כנ"ל שם), והברכות הם מדרבנן. [ולהעיר אשר 1) רק לכתחלה צריך שיהו כוכבים נראין מתוכו (שו"ע אדה"ז סתרל"א ס"ה). 2) מנהגנו להרבות בסכך].
- . עוד טעם בזה – ראה לקו"ד ח"ד ע' 1538.
- . אגרות קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ב ע' נה ואילך. המו"ל.
תניא, ליקוטי אמרים ג׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כָּל בְּחִינָה וּמַדְרֵגָה מִשָּׁלֹשׁ אֵלּוּ: נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה – כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר בְּחִינוֹת, כְּנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁנִּשְׁתַּלְשְׁלוּ מֵהֶן, הַנֶּחְלָקוֹת לִשְׁתַּיִם, שֶׁהֵן: שָׁלֹשׁ אִמּוֹת וְשֶׁבַע כְּפוּלוֹת; פֵּירוּשׁ, חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְשִׁבְעַת יְמֵי הַבִּנְיָן: חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת כוּ׳.
וְכָךְ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, שֶׁנֶּחְלֶקֶת לִשְׁתַּיִם: שֵׂכֶל וּמִדּוֹת.
הַשֵּׂכֶל כּוֹלֵל: חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְהַמִּדּוֹת הֵן: אַהֲבַת ה׳ וּפַחְדּוֹ וְיִרְאָתוֹ וּלְפָאֲרוֹ כוּ׳.
וְחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת נִקְרְאוּ אִמּוֹת וּמָקוֹר לַמִּדּוֹת, כִּי הַמִּדּוֹת הֵן תּוֹלְדוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת:
וּּבֵיאוּר הָעִנְיָן, כִּי הִנֵּה הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, שֶׁהוּא הַמַּשְׂכִּיל כָּל דָּבָר – נִקְרָא בְּשֵׁם ״חָכְמָה״, ״כֹּ״חַ מָ״ה״.
וּכְשֶׁמּוֹצִיא כֹּחוֹ אֶל הַפּוֹעַל, שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בְּשִׂכְלוֹ לְהָבִין דָּבָר לַאֲשׁוּרוֹ וּלְעָמְקוֹ, מִתּוֹךְ אֵיזֶה דְּבַר חָכְמָה הַמּוּשְׂכָּל בְּשִׂכְלוֹ – נִקְרָא ״בִּינָה״.
וְהֵן הֵם ״אָב״ וָ״אֵם״ הַמּוֹלִידוֹת אַהֲבַת ה׳ וְיִרְאָתוֹ וּפַחְדּוֹ.
כִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, כְּשֶׁמִּתְבּוֹנֵן וּמַעֲמִיק מְאֹד בִּגְדוּלַּת ה׳, אֵיךְ הוּא ״מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין״ וְ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״ וְ״כוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב״ נוֹלְדָה וְנִתְעוֹרְרָה מִדַּת יִרְאַת הָרוֹמְמוּת בְּמוֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, לִירֹא וּלְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִגְּדוּלָּתוֹ יִתְבָּרֵךְ שֶׁאֵין לָהּ סוֹף וְתַכְלִית, וּפַחַד ה׳ בְּלִבּוֹ.
וְשׁוּב יִתְלַהֵב לִבּוֹ בְּאַהֲבָה עַזָּה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ, בַּחֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה וּתְשׁוּקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, לִגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא.
וְהִיא כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ, כְּדִכְתִיב: ״נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי וְגוֹ׳״.
וְהַצִּמָּאוֹן, הוּא מִיסוֹד הָאֵשׁ שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַטִּבְעִיִּים, וְכֵן הוּא בְּעֵץ חַיִּים, שֶׁיְּסוֹד הָאֵשׁ הוּא בַּלֵּב, וּמְקוֹר הַמַּיִם וְהַלֵּיחוֹת מֵהַמּוֹחַ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר נ׳, שֶׁהִיא בְּחִינַת חָכְמָה שֶׁנִּקְרָא מַיִם שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית.
וּשְׁאָר הַמִּדּוֹת כּוּלָּן, הֵן עַנְפֵי הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְהַדַּעַת, הוּא מִלְּשׁוֹן ״וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה״, וְהוּא לְשׁוֹן הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְחַבְּרוּת, שֶׁמְּקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק מְאֹד, וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְאֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ.
כִּי אַף מִי שֶׁהוּא חָכָם וְנָבוֹן בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הִנֵּה אִם לֹא יְקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק וּבְהַתְמָדָה – לֹא יוֹלִיד בְּנַפְשׁוֹ יִרְאָה וְאַהֲבָה אֲמִיתִּית, כִּי אִם דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא.
וְעַל כֵּן, הַדַּעַת הוּא קִיּוּם הַמִּדּוֹת וְחַיּוּתָן, וְהוּא כּוֹלֵל חֶסֶד וּגְבוּרָה, פֵּירוּשׁ, אַהֲבָה וַעֲנָפֶיהָ וְיִרְאָה וַעֲנָפֶיהָ:
מצוטט ב־3 עמודים
תורת מנחם 1
- י - שנת תשי"ד - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום ב' דחג הסוכות ה'תשי"ד. לקו"ש ח"ט ע' 231
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
שוע"ר עם ביאור דברי שלום ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- הלכות תשרי ‹ הלכות סוכה (סי' תרכה-תרמד) ‹ תרלא סוכה שחמתה מרובה מצלתה ויתר דיני הסכך לקוטי שיחות ח"ט ע' 231
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.