180

לאחד אחד בני ישראל (שאצלם קיים הליקוט של איש איש ממקומו⁴⁰) ואף בגלויות שאר האומות מצינו כן, שנאמר ושבתי את שבות בני עמון" – (שצריך להיות על ידו בעצמו) – ותו לא (לגביהם אין נאמר "תלוקטו לאחד אחד").

ח. השגחה פרטית אצל ישראל ואצל האומות

אך עדיין צריך להבין: כל דבר הוא בהשגחה פרטית. וגם "בגלויות שאר האומות" (ולדוגמא, בגלות בני עמון) יש השגחה פרטית (כלומר, לא רק העם בכללותו, עמון, שב מהגלות, אלא אף) אילו אנשים מהעם נגאלים ובאיזה אופן. וכיון שכך, יוצא, לכאורה, שגם "בגלויות שאר האומות" יהיה הקדוש־ברוך־הוא "אוחז בידיו ממש איש איש"?

הדברים יובנו לפי המבואר בתורת החסידות⁴¹, שדברי הרמב"ם⁴², שקיימת השגחה פרטית רק במין האדם – אינם סותרים לשיטת הבעל־שם־טוב⁴³, שהשגחה פרטית קיימת גם על הדומם, על הצומח, ועל החי

- כי בהשגחה העליונה קיימים, באופן כללי, שני אופנים: (א) כפי שהיא בגלוי, (ב) כפי שהיא "מלובשת" בהעלם בלבושי הטבע וכדומה. דברי הרמב"ם, שאין השגחה פרטית על הדומם, על הצומח ועל החי, אמורים לגבי ההשגחה העליונה הגלויה.

ולפי זה מובן מדוע דוקא אצל ישראל "אוחז בידיו ממש איש איש", על אף שגם "בגלויות שאר האומות" בודאי ישנה השגחה מי מהם ייגאל, ובאיזה אופן, כי ההשגחה הקיימת על אנשים פרטיים אצל האומות היא בהעלם בלבושי הטבע בדומה להשגחה על דומם־צומח־חי⁴⁴, שהרי "אתם קרויין אדם, ואין אומות העולם קרויין אדם"⁴⁵,

ולכן, כאשר מדובר על "ושב" או