165
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ד. מלשון "אמיר" ומלשון "ויאמר"
אבן עזרא – אשר אף הוא מפרש לפי פשוטו של מקרא (אם כי בדרך שונה מרש"י) – מבאר, ש"האמרת" הוא " "מלשון גדולה"18, כמו "בראש19 " אמיר". אחר כך הוא מביא פירוש נוסף של רבי יהודה הלוי (באומרו "ויפה פירש"), שהמלים "האמרת" ו"האמירך" הן "מגזרת ויאמר". והמשמעות של "את ה' האמרת... להיות לך לאלקים... וה' האמירך... להיות לו לעם סגולה" היא20, שישראל גרמו לקדוש־ברוך־הוא לומר שהוא יהיה להם "לאלקים", ו והקדוש־ברוך־הוא גרם לישראל לומר שהם יהיו לו "לעם סגולה". "
מובן מדוע רש"י אינו מסביר, אפילו כפירוש נוסף, ש"האמרת והאמירך" ו הוא "מלשון גדולה": כי המקור " להסברת האמרת מלשון גדולה הוא הפסוק "בראש אמיר", ובפסוק זה מבאר רש"י את המילה "אמיר" במשמעות של "ענף" סתם21, ולא "נוף העליון"22.
אך אין מובן מדוע רש"י אינו מסביר את "האמרת" מלשון אמירה, ואפילו לא כפירוש נוסף, להיפך מאבן עזרא, שדוקא על פירוש זה הוא אומר "ויפה פירש":
ו
ל"אמר" מלשון הפרשה והבדלה,
ה כפירושו העיקרי של רש"י, אין דוגמא נוספת. גם את "אמר" מלשון תפארת מוצאים רק בתהילים ("יתאמרו כל פועלי און"), ורש"י מתבטא על כך
ומצאתי". ואילו המילה "אמר" מלשון
ויאמר" היא מהמלים הנפוצות ביותר בחומש, החל מהפסוק השלישי בבראשית. מדוע אפוא אין רש"י מפרש את "האמרת והאמירך" בלשון אמירה?
ה. "האמרת והאמירך" – לשון הפעיל
השאלה אף קשה יותר: "האמרת" האמירך" (בתוספת ה"א) הן בלשון מפעיל. ולפי הפירוש, שהמלים
האמרת והאמירך" הן מלשון אמירה, מובן בפשטות מדוע נאמר "האמרת" "האמירך" (בה"א), כי המשמעות של
את ה' האמרת" היא, כדלעיל, שישראל גרמו לכך שהקדוש־ברוך־הוא יאמר, שהוא יהיה "לך לאלקים", והמשמעות של "וה' האמירך" היא, שהקדוש־ברוך־הוא גרם לישראל לומר, שהם יהיו לו לעם.
ואילו לפי הפירוש "לשון תפארת", שישראל מפארים ומשבחים את הקדוש־ברוך־הוא, והקדוש־ברוך־הוא מפאר ומשבח את ישראל, היה צריך, לכאורה, להיכתב "אמרת" (כמו שבחת) "אמרך" (כמו שבחך) – ללא תוספת
"א23.
אמנם, אין זה קושי, כי אפשר לומר,
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.