39

ז. מלמדי תינוקות – פרנסה מבוססת

ההסבר לכך הוא:

על הפסוק²⁶ "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" מפרש רש"י (והוא מציין זאת במפורש, כי הדבר הכרחי לפי פשט הפסוק²⁷), שבני שמעון יתפרנסו מהיותם סופרים ומלמדי תינוקות.

אילו נבאר את "ושננתם לבניך" כפשוטו, שכל אב מצווה ללמד את בניו בעצמו²⁸, הרי המציאות של מלמדי תינוקות קיימת רק כאשר אין לילדים אב ר"ל, או כאשר האב הוא עם הארץ כה גדול, עד שאינו יכול ללמד אפילו תינוקות, או כאשר עובר ר"ל על מצות עשה של "ושננתם לבניך".

ומתעוררת השאלה: כיצד הבטיח יעקב אבינו לבני שמעון פרנסה בהיותם סופרים ומלמדי תינוקות, כאשר זוהי אפשרות כה מצומצמת? לכן הכרחי להסביר שהמשמעות של "ושננתם לבניך" אינה כפשוטה. וכיון שאין חובת האב ללמוד תורה דוקא עם בניו שלו, מובן, שפרנסת שבט שמעון מבוססת, כי כל אב בודאי ישכור מלמד לבניו וישלם לו שכר לימוד (על אף שחובה זו אינה כתובה במפורש), בדיוק כפי שהוא דואג לצרכיהם האחרים של בניו.

דבר זה נלמד גם ממקומות אחרים: לפני כן אומר רש"י בפרשת ויחי²⁹ "אפרים היה רגיל לפני יעקב בתלמוד". וכן בסוף אותה פרשה, על הפסוק "בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף"³⁰, אומר רש"י "שגידלן בין ברכיו", ונראה לומר, שכוונתו היא³¹ שלמד עמם תורה. ואם נבאר את "ושננתם לבניך" כפשוטו, הרי יתעורר הקושי: כיצד ייתכן שיעקב אבינו יטול מיוסף את מצות העשה של "ושננתם", ויוסף יטול זאת ממכיר^*? (שהרי "רגיל" ו"שגידלן" – אין הכוונה למעשה חד פעמי, אלא לאופן הקבוע, ויוצא מכך שיעקב נטל את המצוה מיוסף, ויוסף – ממכיר).

ח. שאלת "בן חמש למקרא"

לאמיתו של דבר, אין כלל צורך בכל