205
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"מחלה ונועה...", לעומת הסדר בפרשת מסעי, ניתן היה, לכאורה, ללמוד שהן "שקולות זו כזו" רק משני פסוקים אלו. ואם כך, שבה ומתעוררת השאלה: לשם מה מפרטים שוב את השמות בפסוק "ותקרבנה"?
ההסבר לכך הוא: לפי דרך הפשט22, כאשר רואים שינוי בסדר בין פסוק אחד למשנהו, המסקנה הראשונה איננה ש"שקולין הן"23, אלא יש לחפש סיבה לכך שהסדר בפסוק אחד שונה מהסדר בפסוק האחר24.
ולכן, אילו היו בנות צלפחד נימנות לראשונה בפרשת פינחס, ופעם נוספת רק בפרשת מסעי, היה ההסבר לשינוי פשוט:
בפעם הראשונה, כאשר נאמר שלצלפחד "לא היו לו בנים כי אם בנות", הן נימנות לפי הסדר שבו "היו לו" – לפי סדר הולדתן, ואילו בפרשת מסעי, כאשר מסופר "ותהיינה... לנשים" – הן נימנות לפי סדר נשואיהן, שנשאו שלא לפי סדר הולדתן.
לפיכך מפורטים שמותיהן שוב בפסוק "ותקרבנה", ומן הייתור בפסוק אנו לומדים, שהסיבה לשינוי הוא כדי ללמדנו "שכולן שקולות זו כזו".
ז. השינוי מלמד ש"שקולות", כי מפורטות לפי גדולתן
אך יש להבין: אילו היו בנות צלפחד מפורטות "להלן", בפרשת מסעי, לפי חשיבותן ומעלתן, היה מובן, שכיון שבשני המקומות – הן בפסוק "ותקרבנה" והן בפרשת מסעי – מדובר על חשיבותן, ובכל זאת הן מפורטות בסדר אחר, מלמדנו הדבר ש"שקולות זו כזו". אך כיון שבפשטות הן נימנות בפרשת מסעי לפי סדר נשואיהן, כיצד אפשר לומר ששינוי הסדר בפסוק "ותקרבנה" לעומת פרשת מסעי "מגיד ששקולות זו כזו"?
את זאת מבהיר רש"י בפירושו לפרשת מסעי25 על ידי החידוש "כאן
הערות
- 22. לכאורה יש להוכיח שגם ע"ד ההלכה כן הוא, לדעת ר' ישמעאל שלומד ששקולות היו מהלשון "ותהיינה" (ב"ב שם) ולא משינוי הסדר שבהכתובים. אבל עדיין קשה, שהרי גם שיטת רש"י כן היא (כבהערה 24), ומ"מ יליף ש"כולן שקולות כו'" מצד כפל השמות כדלקמן בפנים, ועפ"ז – גם רי"ש יכול לפרש כן ולמה זקוק להלימוד מ"ותהיינה"*? וי"ל: א) שרי"ש יש לו טעם אחר בכפל השמות (או שלא דריש כפל שמות). ב) שכוונת רי"ש ב"שקולות היו" הוא באופן ד"הוי' אחת לכולן", היינו ששקולות בכל הענינים (ולא רק בחכמה, כפירוש הרגמ"ה שם). ולפ"ז אין הוכחה שרי"ש ס"ל כרבי (שבהערה 24).
- 23. כדעת ר"ש (משנה סוף כריתות), שתמיד הוא ללמדך ששקולין הן.
- 24. כדעת רבי (קידושין ל, סע"ב ואילך – בנוגע לאו"א שמנה ר"ש בכריתות שם), שאם יש למצוא טעם להשינוי אין ראי' ששקולין. וכ"ה בפרש"י עה"ת (ר"פ קדושים). וראה לקו"ש חט"ז ע' 58 ואילך (בפרש"י וארא שם).
- 25. ואף שזה נוגע לפירושו בפ' פנחס שם – מכיון שכשהתלמיד לומד פרש"י בפ' פנחס לא למד עדיין הפסוק בפ' מסעי, הרי אינו קשה לו עדיין זה שהסדר "מחלה תרצה גו'" "להלן", הוא לכאורה לא בנוגע לחכמה. ולכן סומך רש"י את עצמו על מה שיפרש אח"כ בפ' מסעי.
- . ומה שהעתיק רש"י (פנחס כז, א) גם תיבת ותהיינה – אין כוונתו לדרשת רי"ש [שהרי (א) לא רמזה כלל. (ב) מהלשון "ולהלן" ולא "להלן" מוכח שלימודו הוא מהשינוי], כ"א – לציין הכתוב לו מכוון (ולא .. שביהושע (יז, ג)! ודוחק).
רש"י על במדבר כ״ז:א׳ - הטקסט מספריא
למשפחת מנשה בן יוסף. לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר בן מנשה, אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, יוֹסֵף חִבֵּב אֶת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי" וְגוֹ' (בראשית נ') וּבְנוֹתָיו חִבְּבוּ אֶת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה, וּלְלַמֶּדְךָ שֶׁהָיוּ כֻלָּם צַדִּיקִים, שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּעֲשָׂיו וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו סְתוּמִים וּפֵרֵט לְךָ הַכָּתוּב בְּאֶחָד מֵהֶם לְיַחֲסוֹ לְשֶׁבַח, הֲרֵי זֶה צַדִּיק בֶּן צַדִּיק, וְאִם יִחֲסוֹ לִגְנַאי, כְּגוֹן "בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶּן אֱלִישָׁמָע" (מלכים ב כ"ה), בְיָדוּעַ שֶׁכָּל הַנִּזְכָּרִים עִמּוֹ רְשָׁעִים הָיוּ (ספרי):
מחלה נעה וגו'. וּלְהַלָּן (במדבר לו יא) הוּא אוֹמֵר "וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה", מַגִּיד שֶׁכֻּלָּן שְׁקוּלוֹת — זוֹ כְּזוֹ, לְפִיכָךְ שִׁנָּה אֶת סִדְרָן (שם):
למשפחת מנשה בן יוסף OF THE FAMILIES OF MANASSEH THE SON OF JOSEPH — Why is this stated? Has it not already been said בן מנשה, and consequently we know that they belonged to the family of Manasseh the son of Joseph?! But it is to suggest the following idea to you: Just as Joseph held the Promised Land dear, as it is said, (Genesis 50:25) “And ye shall bring my bones up (to Palestine) from hence”, so, too, his daughters held the Land dear, as it is said, (v. 4) “Give us an inheritance”; and further to teach you that they were righteous all of them (everyone here mentioned in the pedigree), for in every case where a person’s doings and his ancestors’ doings are nowhere plainly described and Scripture somewhere enters into the details of the pedigree in respect to one of them, tracing his genealogy back to someone worthy of praise, it is evident that the person in question is himself a righteous man and a son of a righteous father. But if it gives his genealogy in connection with something deserving of reprobation, — as, for example, (2 Kings 25:25) “Ishmael the son of Nethanian the son of Elishama came … and smote Gedaliah”, then it is quite certain that all who are mentioned in connection with him were wicked people (Sifrei Bamidbar 133:1).
מחלה נעה וגו׳ MAHLAH, NOAH, etc. — But further on (Numbers 36:11) states, “And Mahlah, Tirzah were” (changing the position of the names within the verse): this is to tell you that they all were of equal worth one with another, and on this account it is that it changed their order (i.e. the order of their names) (Sifrei Bamidbar 133:2).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

