183
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מסירת הלכות טומאה6 – "תתחטאו" – כטעות?
ב. "כאשר צוה ה'" – על
מה נאמר?
לאחר מכן מצטט רש"י את המלים "כאשר צוה ה'..." ואומר "תלה ההוראה ברבו".
גם כאן יש להבין:
פירוש המלים "זאת חקת התורה" הוא, ש"זאת" – הדברים הנאמרים בהמשך, הם החוקה היחידה של התורה בכללותה. ולפיכך מרחיב רש"י בפירושו בתחילת פרשת חוקת "לפי שהשטן ואומות העולם מונין...", ומסביר שחוקת פרה אדומה, שעליה נאמר "זאת חקת התורה" שונה מכל החוקים האחרים בהיותה בלתי מובנת בשכל האדם לחלוטין7. ואין מובן: הלכות גיעולי עכו"ם מובנים לפי ההגיון ואינם חוקה, וכיצד מתאים לומר כאן "זאת חקת התורה"8?
הכרחי לומר, שב"זאת חקת התורה" התכוון אלעזר להלכה הקודמת של "הזאת שלישי ושביעי", אשר אמר משה9, ועל כך הוסיף אלעזר "אך את הזהב..." – "אך לשון מיעוט" – שאפילו לאחר טיהור הכלים מטומאת מת, אסור להשתמש בהם עד להגעלתם10.
ולפי זה אין מובן: המלים "אשר צוה ה' את משה" באות כהמשך ל"זאת חקת התורה", אשר בכך הכוונה היא לדברים שאמר משה. מדוע אפוא אומר רש"י "אשר צוה ה'... – תלה ההוראה ברבו", אשר לפי זה מוסבות המלים "אשר צוה" לדברי אלעזר – "אך את הזהב..."?
ג. טעותו של משה: מי החטאת מטהרים ומכשירים
ההסבר לכך הוא:
כדי להזכיר את הלכות טומאה, אשר "הזהיר לכם משה" לפני כן, מספיק שאלעזר יאמר "זאת חקת התורה", ללא
הערות
- 6. ועיין פרש"י (לא, כג).
- 7. נתבאר בארוכה לעיל ע' 129 ואילך.
- 8. ברא"ם ר"פ חקת, ש"זאת חקת התורה" שבפרשתנו קאי רק א"אך במי נדה יתחטא" (לא, כג). אבל מפשטות הכתובים משמע שקאי (או אדלעיל מיני', כדלקמן בפנים. או) על כל הפרשה שלאח"ז. ופשיטא שאין מקום לומר (בדרך הפשט עכ"פ) שעה"פ "אך את הזהב גו'" שנאמר מיד, לא קאי, ועה"פ "אך במי נדה יתחטא" שבכמה פסוקים לאח"ז – קאי. ובפרט שעיקר "ההוראה" של אלעזר – שעלי' אמר "זאת חקת התורה" – היא הלכות גיעול (שהרי "אך במי נדה יתחטא" אמר גם משה – עכ"פ בנוגע לכל הורג גו' וכל בגד גו'). וראה לקמן הערה 14.
- 9. ואף שטהרת מי חטאת מונה רש"י (אחרי יח, ד) בהסוג ד"חוקותי" לשון רבים (ראה בארוכה לעיל שם) – י"ל שמכיון שעשיית הפרה הוא בכדי לטהר באפרה, לכן "זאת חקת התורה" דפרה אדומה כולל גם (הפרט ד)טהרת מי חטאת. ושאני בפרש"י פ' אחרי שם, שמכיון שכותב רק "טהרת מי חטאת" (ולא "פרה אדומה" כבפ' בשלח טו, כה), כוונתו לטהרת מי חטאת היא (לא כמו שהוא פרט ב"פרה אדומה", כ"א) כמו שהוא ענין בפ"ע שיש לו קצת הסברה בשכל, ולכן נכלל הוא בהחוקים שהיצה"ר משיב עליהן.
- 10. ראה רש"י פסוק כב.
רש"י על במדבר ל״א:כ״ג - הטקסט מספריא
כל דבר אשר יבא באש. לְבַשֵּׁל בּוֹ כְּלוּם:
תעבירו באש. כְּדֶרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ הַגְעָלָתוֹ — מִי שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ עַל יְדֵי חַמִּין יַגְעִילֶנּוּ בְחַמִּין, וּמִי שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ עַ"יְ צְלִי, כְּגוֹן הַשְּׁפוּד וְהָאַסְכְּלָה, יְלַבְּנוֹ בָּאוּר (עבודה זרה ע"ד):
אך במי נדה יתחטא. לְפִי פְשׁוּטוֹ חִטּוּי זֶה לְטַהֲרוֹ מִטֻּמְאַת מֵת, אָמַר לָהֶם צְרִיכִין הַכֵּלִים גִּעוּל לְטַהֲרָם מִן הָאִסּוּר וְחִטּוּי לְטַהֲרָן מִן הַטֻּמְאָה; וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ מִכָּאן שֶׁאַף לְהַכְשִׁירָן מִן הָאִסּוּר הִטְעִין טְבִילָה לִכְלֵי מַתָּכוֹת, וּמֵי נִדָּה הַכְּתוּבִין כָּאן דָּרְשׁוּ מַיִם הָרְאוּיִם לִטְבֹּל בָּהֶם נִדָּה, וְכַמָּה הֵם? אַרְבָּעִים סְאָה (שם ע"ה):
וכל אשר לא יבא באש. כָּל דָּבָר שֶׁאֵין תַּשְׁמִישׁוֹ עַל יְדֵי הָאוּר, כְּגוֹן כּוֹסוֹת וּצְלוֹחִיּוֹת שֶׁתַּשְׁמִישָׁן בְּצוֹנֵן וְלֹא בָלְעוּ אִסּוּר:
תעבירו במים. מַטְבִּילָן וְדַיּוֹ, וְדַוְקָא כְלֵי מַתָּכוֹת:
כל דבר אשר יבא באש ANYTHING THAT COMES ON THE FIRE, to boil something in it,
תעבירו באש YE SHALL PASS THROUGH THE FIRE — according to the manner in which it is used so is the manner in which it is cleansed from what has been absorbed: that vessel the use of which is by means of hot water he shall cleanse with hot water, and that which is used for roasted meat, as for instance, a spit and a grill, he shall make it white hot in the flame (Avodah Zarah 75b).
אך מי נדה יתחטא NEVERTHELESS IT SHALL BE PURIFIED WITH THE WATERS OF SPRINKLING — According to its plain sense this purification is to cleanse it from the uncleanness caused by a corpse. He said to them: the vessels require גיעול (the ceremony by which whatever has been absorbed will be given up) to cleanse them from the effect of having contained forbidden food, and also purification to cleanse them from the uncleanness caused by a corpse. But our Rabbis derived from here the law that in order to make them fit for use (to cleanse them entirely) from being forbidden, it (Scripture) made immersion in a ritual bath a requirement for metal vessels, and they explained the words מי נדה which are written here as denoting “waters that are proper for a נדה to immerse herself in”. And how much is that? Forty Seahs (Avodah Zarah 75b).
וכל אשר לא יבא באש AND ALL THAT DOTH NOT COME IN THE FIRE — i.e., everything which is not used on fire, as for instance, cups and flasks which are used with cold articles, and which, therefore, absorb no forbidden food,
תעבירו במים YE SHALL PASS THROUGH WATER — He immerses them and that is sufficient. This refers only to metal utensils (Avodah Zarah 75b).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.