166
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ז. "בן אהרן הכהן" – תשובה דוקא לטענה על האכזריות
לכאורה, אפשר לשאול: כיון שבפסוק נאמר "בן אלעזר בן אהרן הכהן", מנין מסיק רש"י שהכרחי להסביר, שכאשר ביזוהו השבטים כ"בן פוטי" הם התכוונו לתכונת האכזריות של יתרו שפיטם עגלים, ולפי זה המלה "הכהן" שבפסוק אינה כה ברורה, והרי אפשר להסבר שהם התכוונו לכך שיתרו עבד כל עבודה זרה,
שהרי גם הנהגה זו של יתרו היתה מסבירה את טענת השבטים: כיון שאבי אמו היה עובד כל עבודה זרה, אין מתקבל על הדעת שיהא אכפת לו האיסור של בועל ארמית (אשר הטעם לאיסור "לא תתחתן בם"35 הוא "כי יסיר... ועבדו אלקים אחרים"36), ובמיוחד – יותר מכל בני ישראל שהם בני אברהם יצחק ויעקב משני הצדדים,
ולפי זה היה מובן מדוע מדגישה התורה את ייחוסו "בן אהרן הכהן", שאדרבה: אצלו קיימות בירושה תכונותיו של אהרן, אשר אינו סתם עובד ה', אלא כהן לה', ולא תכונותיו של יתרו. ועוד: לפי פירוש זה אף המלים "בן אלעזר" הן מעשה לטענת השבטים. ומדוע מסביר רש"י דוקא את הפירוש "שפיטם עגלים..." אשר לפיו אין המלה "הכהן" וכו' דברו רע?
לכך יש שתי תשובות37:
א) עבודה זרה קשורה לעניני "דעות", בשונה מאכזריות הקשורה לתכונות ולאופי, ולכן אין זה דבר העובר בירושה מהורים לילדים. ואם יתרו עצמו הגיע להכרה "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים", ולא נותר בו38 שמץ מעבודה זרה, הרי בודאי אין לומר שענין זה עבר בירושה לילדיו39.
ב) אילו היתה כוונת התורה לשלול
הערות
- 35. שהאיסור דבועל ארמית שייך ל"לא תתחתן בם" (ואתחנן ז, ג. וראה רמב"ם הל' אסו"ב פי"ב ה"ז).
- 36. ואתחנן שם, ג־ד. רש"י ב"בא הכתוב ויחסו אחר אהרן" היא ש"מכאן והלאה גם הוא יהי' כהן לעולם כמו אביו ומעתה נסתלק מעליו עקשות פה ולזות שפתים". אבל: א) משמעות פשטות הכתובים היא ש"והיתה לו גו' ברית כהונת עולם" הוא שכר על "השיב את חמתי .. בקנאו את קנאתי" – ולא בכדי להסיר לזות שפתים. ב) לפי פירושו, מכש"כ דהו"ל לרש"י להוסיף גם "הכהן".
- 37. ונוסף לזה: מכיון שלא נתכהן פנחס אז, הרי אדרבה, כשנעשה (וע"י שנעשה) אהרן כהן, נפסק יחס פנחס אחריו, כנ"ל הערה 34.
- 38. משא"כ בנוגע טבע המדות – ראה אוה"ת ח"ש קכג, סע"א. ולהעיר מעדיות (פ"ב מ"ט) האב זוכה לבן כו'. וברע"ב שם: שקרוב טבע הבן להיות דומה לטבע האב.
- 39. ואף ש"גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפי'" (רש"י יתרו יח, ט) – הרי האיסור ד"בועל ארמית" וד"לא תתחתן בם" – ע"פ דרך הפשט, הוא מטעם "כי יסיר גו'" (ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 266 הערה 25), ובמילא אי"ז שייך ל"תבזי ארמאה".
משנה תורה, הלכות איסורי ביאה י״ב:ז׳ - הטקסט מספריא
עון זה אע"פ שאין בו מיתת ב"ד אל יהי קל בעיניך אלא יש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו שהבן מן הערוה בנו הוא לכל דבר ובכלל ישראל נחשב אף על פי שהוא ממזר והבן מן הכותית אינו בנו שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי מסיר אותו מלהיות אחרי י"י.
רש"י על שמות י״ח:ט׳ - הטקסט מספריא
ויחד יתרו. וַיִּשְׂמַח יִתְרוֹ, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִ"אַ נַעֲשָׂה בְשָׂרוֹ חִדּוּדִין חִדּוּדִין, מֵצֵר עַל אִבּוּד מִצְרַיִם, הַינוּ דְּאָמְרֵי אִינָשֵׁי "גִּיּוֹרָא עַד עֲשָׂרָה דָּרֵי לָא תְבַזֵּי אֲרַמָּאָה בְּאַפֵּיהּ":
על כל הטובה. טוֹבַת הַמָּן וְהַבְּאֵר וְהַתּוֹרָה, וְעַל כֻּלָּן אשר הצילו מיד מצרים; עַד עַכְשָׁו לֹא הָיָה עֶבֶד יָכוֹל לִבְרֹחַ מִמִּצְרַיִם, שֶׁהָיְתָה הָאָרֶץ מְסֻגֶּרֶת, וְאֵלּוּ יָצְאוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא (מכילתא):
ויחד יתרו AND JETHRO REJOICED — This is its literal meaning. A Midrashic comment is: his flesh became full of prickles (חדודין — his flesh crept with horror) — he felt grieved at the destruction of Egypt. That is what people say (what the common proverb says): A proselyte even though his heathen descent dates from as far back as the tenth generation, do not speak slightingly of an Aramean (any non-Jew) in his presence (Sanhedrin 94a).
על כל הטובה FOR ALL THE GOODNESS — the goodness in giving the Manna and the well and the Torah — and he rejoiced above all these (more especially), אשר הצילו מיד מצרים THAT HE HAD DELIVERED THEM OUT OF THE HAND OF EGYPT — Until now no slave had ever been able to escape from Egypt because that land was closely shut in on all sides, but these had gone forth six hundred thousand in number (cf. Mekhilta).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.