77
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
חסר כלום", מן הפסוק "קח לך את יהושע...", ומן הפסוק "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה...", מודגש בדברי המדרש "שלסוף ארבעים שנה..." – כי ייתכן שהקדוש־ברוך־הוא השלים למשה את אשר נגרע ממנו כאשר "ואצלתי..." רק "לסוף (או במשך) ארבעים שנה", באומרו אליו "קח לך את יהושע...".
ה. מהי ההוכחה מהפסוק
"ולא קם..."?
לפי האמור לעיל מתעוררת שאלה נוספת על המדרש הקודם, אשר מביא הוכחה לכך ש"משה משלו לא חיסר כלום" (כלומר, שגם כאשר "ואצלתי...", לא נגרע ממשה דבר), מהפסוק "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה":
שהרי הפסוק "ולא קם נביא..." כתוב "לסוף ארבעים שנה". ואף אם נסביר שמפסוק זה מובן, שנבואתו של משה היתה באותה דרגה כמקודם, הרי ייתכן שבזמן ש"ואצלתי..." היה "חסר משה מנבואתו", ורק לאחר מכן, "לסוף ארבעים שנה" – השלים לו זאת הקדוש־ברוך־הוא. וכיצד מוכיח המדרש מהפסוק "ולא קם...", שגם
ו. כיצד "לא חיסר כלום"?
ההסבר לכך הוא:
כאמור לעיל (בסעיף ג'), הענין של "ואצלתי", כפי שמובן בפשטות, היה צריך לגרום* לחסרון אצל משה18,
הערות
- *. ראה ג"כ שקו"ט ברמב"ן פרשתנו יא, יז.
- 18. ולכאורה י"ל שזהו ג"כ פי' (העיקרי, ש"מצאנו לו חבר" – ב)ואצלתי – וע"ד (תולדות כז, לו): לקח ברכתי ויאמר (אעפ"כ) הלא אצלת לי ברכה. וכמפורש בפרש"י שם "אצלת, לשון הפרשה כמו ויאצל (ס"א ויצל)"*, כי ואצלתי אצלת ויאצל – כולם פעל ותוכנם פעולה, משא"כ אצילי (שרש"י מביאו לראי' אשר ואצלתי כאן פי' וארבי) – הוא שם התואר. אלא שבואצלתי יש הכרח "מבחוץ" שלא לפרשו מל' הפרשה (וכבפנים) ולכן מוכרח הפי' בדוחק**. ועפ"ז יומתק מה שרש"י (בפי' ואצלתי) מסתייע מהתרגום ורק אח"כ מביא "כמו ואל אצילי כו'" (כי מל' המקרא בפ"ע – ה"ז כמו ויאצל. וכבפ' תולדות).
- . לפענ"ד נכונה הגירסא המובאת (בכמה דפוסים) בחצע"ג "כמו ויצל" (ויצא לא, ט) – והוא ממש ל' רש"י שם (לא, טז): כל ל' הצלה שבמקרא ל' הפרשה. (ומה שלא פרש"י זה בפסוק "ויצל" (הקודמו) (לא, ט) – כי שם מצ"ע יל"פ גם מל' גאולה וכיו"ב (מ"החליף את משכורתי גו'")). והמעתיק לא שם לבו להנ"ל (דהצלה שבמקרא – ל' הפרשה) והוקשה בעיניו השייכות ד"אצלת והפרשה" ל"ויצל" ו"תירץ" זה ע"י הוספת א' ונעשה "ויאצל". וק"ל. וע"פ זה יתורץ בפשטות מה שלא הביא רש"י בתולדות שם "כמו ואצלתי" – אף שנאמר (בפ' בהעלותך גופא) לפני "ויאצל" וגם דומה יותר ל"אצלת" שבפ' תולדות – כי ראייתו מפ' ויצא, כנ"ל.
- . ואחרי שרש"י מפרש כן ב"ואצלתי" – גם ב"ויאצל" הפי' כן לרש"י בפ' בהעלותך, דאי לא תימא הכי – הו"ל לרש"י לפרש (ב"ויאצל") ששונה פירושו מהסמוך לו באותו ענין.
רמב"ן על במדבר י״א:י״ז - הטקסט מספריא
וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי – עִנְיַן הַכָּתוּב לְהַגִּיד כִּי בְּעֵת הַדִּבּוּר עִם מֹשֶׁה יִהְיֶה הָאֲצִילוּת וּמִמֶּנּוּ הוּא. וְכֵן אָמַר בַּמַּעֲשֶׂה (במדבר י״א:כ״ה): ״וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו״. וְלֹא פֵּרַשׁ הַכָּתוּב הַדִּבּוּר הַזֶּה מַה הָיָה, כַּאֲשֶׁר הוּא כָתוּב בְּכָל הַתּוֹרָה שֶׁיְּבָאֵר אַחֲרֵי כֵן מַה אָמַר וּמַה דִּבֶּר ה', כִּי הָעִנְיָן בְּכָאן כִּי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר אָמַר בָּהֶם שֶׁהִתְנַבְּאוּ לֹא שָׁמְעוּ דִּבּוּר מִפִּי הַשֵּׁם וְלֹא נִרְאָה לָהֶם בַּמַּרְאָה אוֹ בַּחֲלוֹם, אֲבָל הַשֵּׁם מְדַבֵּר עִם מֹשֶׁה וּמֵאֲצִילוּת רוּחַ מֹשֶׁה הֵם יוֹדְעִים הַנְּבוּאָה הַהִיא. וְזֶה טַעַם ״וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ״ (שם), שֶׁלֹּא יָסְפוּ לְהִתְנַבֵּא מֵעַצְמָם, אֲבָל בַּנְּבוּאָה שֶׁאָמַר הַשֵּׁם לְמֹשֶׁה בָּהּ לְבַדָּהּ הִתְנַבְּאוּ. וְזֶה טַעַם וְאָצַלְתִּי, שֶׁאָנִיחַ אֶצְלִי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר אֲנִי שָׂם עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם. וְאֵין זֶה כְּעִנְיָן ״וְנָתַתָּ מֵהוֹדְךָ עָלָיו״ (במדבר כ״ז:כ׳), כִּי אֲצִילוּת בְּכָל מָקוֹם לְשׁוֹן עִכּוּב אֶצְלוֹ, כִּלְשׁוֹן ״וְכָל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם״ (קהלת ב י), ״הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה״ (בראשית כז לו), וְכֵן ״עַל כֵּן נֶאֱצַל מֵהַתַּחְתּוֹנוֹת וּמֵהַתִּיכֹנוֹת מֵהָאָרֶץ״ (יחזקאל מב ו), שֶׁנִּשְׁאַר אֶצְלָם מֵהַלְּשָׁכוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת וְהַתִּיכוֹנוֹת מֵהָאָרֶץ שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ הָאַתִּיקִים מֵהֵנָּה בָּעֶלְיוֹנוֹת. וְכֵן ״וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שמות כד יא) - הַנִּשְׁאָרִים וְהַפְּרוּשִׁים מֵהֶם שֶׁנֶּאֱצָלִים אֶל עַצְמָן מִכְּלַל הֲמוֹן הָעָם, אוֹ שֶׁנִּקְרָאִים כֵּן הַגְּדוֹלִים שֶׁהַכֹּל בָּאִים אֶצְלָם. וְהַמַּעְתִּיקִים מִן הַלְּשׁוֹנוֹת אָמְרוּ "אֲצִילוּת" עַל יְצִיאַת כֹּחַ מִן הַכֹּחוֹת מֵאֵת הַבּוֹרֵא וּמִתְפַּשֵּׁט עַל הַנִּבְרָא, וְאוֹמְרִים בַּנֶּפֶשׁ "אֲצוּלָה מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ", כִּי הוּא אֶצְלָם לְשׁוֹן הַמְשָׁכָה. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן אֶצְלִי כִּי הָאֲצִילוּת יִהְיֶה הַמְשָׁכָה אוֹ הֲנָחָה וְהַפְרָשָׁה אֵצֶל הַנּוֹתֵן הוּא. אֲבָל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על במדבר י״א:י״ז) יַעֲשֶׂה בּוֹ שְׁנֵי פָּנִים: תִּרְגֵּם כָּאן ״וַאֲרַבֵּי״, וְכֵן "וְאֶל אֲצִילֵי" – ״וּלְרַבְרְבֵי״, וְתִרְגֵּם ״הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה״ - ״שְׁבַקְתְּ״. נִרְאֶה שֶׁדַּעְתּוֹ בָּאֲצִילוּת שֶׁהוּא עִנְיַן הַמְשָׁכָה אוֹ מַאֲצִיל הַנּוֹתֵן עַל הַמְקַבֵּל, וְיֹאמַר בְּכָאן, אַמְשִׁיךְ מֵאֲשֶׁר אֶצְלְךָ מִן רוּחַ הַנְּבוּאָה וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם; וְנֶאֱמַר עוֹד עַל הַהַמְשָׁכָה שֶׁיַּמְשִׁיךְ הַנּוֹתֵן אֶצְלוֹ מִן הַדָּבָר הַנָּתוּן וְיִשָּׁאֵר עִמּוֹ, וְזֶה טַעַם ״הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה״ - שֶׁמָּשַׁכְתָּ לִי אֶצְלְךָ אַחַת מִן הַבְּרָכוֹת לְבָרְכֵנִי בָּהּ. וְעַל הַכְּלָל בַּזְּקֵנִים כִּי אֵין נְבוּאָתָם רַק מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּמֹשֶׁה וּמִמֶּנּוּ הוּא לָהֶם. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ בְּמִדְבַּר סִינַי רַבָּה (סוף בהעלתך): מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁמָּסַר פַּרְדֵּס לְשׁוֹמֵר וְנָתַן לוֹ שְׂכַר הַשְּׁמִירָה. אַחַר זְמַן אָמַר לוֹ הַשּׁוֹמֵר, אֵינִי יָכוֹל לְשָׁמְרוֹ כֻּלּוֹ לְבַדִּי, הָבֵא עוֹד אֲחֵרִים שֶׁיִּשְׁמְרוּ עִמִּי. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ, נָתַתִּי לְךָ הַפַּרְדֵּס שֶׁלִּי לְשָׁמְרוֹ וְכָל פֵּרוֹת שְׁמִירָתוֹ נְתַתִּיו לְךָ, וְעַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר הָבֵא עוֹד אֲחֵרִים שֶׁיִּשְׁמְרוּ עִמִּי? הֲרֵינִי מֵבִיא אֲחֵרִים שֶׁיִּשְׁמְרוּ עִמְּךָ, וֶהֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם שְׂכַר שְׁמִירָה מִשֶּׁלִּי, אֶלָּא מִתּוֹךְ שָׂכָר שֶׁנָּתַתִּי לְךָ מִשָּׁם הֵם נוֹטְלִין שְׂכָרָן. כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, אֲנִי נָתַתִּי לְךָ רוּחַ וָדַעַת לְפַרְנֵס אֶת בָּנַי וְלֹא הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ אַחֵר כְּדֵי שֶׁתִּתְיַחֵד אַתָּה בְּאוֹתָהּ הַשְּׁמִירָה, וְעַכְשָׁו אַתָּה מְבַקֵּשׁ אַחֵר? תֵּדַע שֶׁמִּשֶּׁלִּי אֵינָן נוֹטְלִין כְּלוּם, אֶלָּא "וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם״. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא חָסַר מֹשֶׁה כְּלוּם. עַד כָּאן בַּמִּדְרָשׁ. וְהַקָּרוֹב אֵלַי כִּי כָל יְמֵי הַזְּקֵנִים נַעֲשָׂה לָהֶם כֵּן, שֶׁיֵּדְעוּ בְּכָל מַה שֶׁיְּצַוֶּה הַשֵּׁם לְיִשְׂרָאֵל בְּיַד מֹשֶׁה בְּצָרְכֵי שְׁעָתָם וְהַמִּקְרִים אֲשֶׁר יָבוֹאוּ לָהֶם בַּמִּדְבָּר. וְזֶה טַעַם ״וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם״, כִּי כָל מַה שֶׁיֹּאמַר מֹשֶׁה לָעָם יֵדְעוּ הֵם וְיִתְנַבְּאוּ בָּהֶם לָעָם כָּל אֶחָד בְּשִׁבְטוֹ וְאַלְפוֹ, וּמִפְּנֵי זֶה לֹא יִשָּׂא מֹשֶׁה לְבַדּוֹ תְּלוּנוֹתָם:
רש"י על בראשית כ״ז:ל״ו - הטקסט מספריא
הכי קרא שמו. לְשׁוֹן תֵּמַהּ הוּא, כְּמוֹ הֲכִי אָחִי אַתָּה, שֶׁמָּא לְכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב עַל שֵׁם סוֹפוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְעָקְבֵנִי? תַּנְחוּמָא. לָמָּה חָרַד יִצְחָק? אָמַר שֶׁמָּא עָוֹן יֵשׁ בִּי שֶׁבֵּרַכְתִּי קָטָן לִפְנֵי גָּדוֹל וְשִׁנִּיתִי סֵדֶר הַיַּחַס, הִתְחִיל עֵשָׂו מְצָעֵק וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם, אָמַר לוֹ אָבִיו מֶה עָשָׂה לְךָ? אָמַר לוֹ אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח, אָמַר בְּכָךְ הָיִיתִי מֵצֵר וְחָרֵד שֶׁמָּא עָבַרְתִּי עַל שׁוּרַת הַדִּין, עַכְשָׁו לַבְּכוֹר בֵּרַכְתִּי, גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה:
ויעקבני. כְּתַרְגּוּמוֹ וּכְמַנִי – אֲרָבַנִי; וְאָרַב – וּכְמַן. וְיֵשׁ מְתַרְגְּמִין וְחַכְּמַנִי, נִתְחַכֵּם לִי:
אצלת. לְשׁוֹן הַפְרָשָׁה כְּמוֹ וַיָּאצֶל:
הכי קרא שמו IS IT BECAUSE HE HAS BEEN CALLED [JACOB]—This is a question, like (29:15) “Is it because (הכי) thou art my brother?” Perhaps that is why they have given him the name Jacob — in reference to what was to happen in the future — that he would some time or other supplant me (יעקבני)? (Tanchuma). Why did Isaac tremble? He thought: Perhaps I have sinned in blessing the younger before the elder, thus changing the order of relationship between them. But when Esau began to cry out, “for he hath supplanted me these two times”, his father asked him, “What did he do to you?” He replied, “He took away my birth-right”. Isaac thereupon said, “It was on account of this that I was grieved and trembled: perhaps I had overstepped the line of strict justice. Now, however, I have really blessed the first-born — ‘And he shall indeed be blessed’”.
ויעקבני THAT HE HATH SUPPLANTED ME — Explain it as the Targum renders it, וחכמני, which means “and he lay in wait for me.” The word (Deuteronomy 19:11) וארב “and he lies in wait” is rendered by the Targum וכמי. There are some who read in the Targum not וכמני but וחכמני which means “he showed himself clever against me” (outwitted me).
אצלת HAST THOU NOT RESERVED — the word means “separating״, “setting aside״, like (Numbers 11:25) “And he separated.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.