61
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א. "או בדרך רחוקה"
מן הפסוק "איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה..."1, מצטט רש"י את המלים "או בדרך רחוקה", ואומר: "נקוד עליו, לומר לא שרחוקה ודאי, אלא שהיה חוץ לאסקופת העזרה כל זמן שחיטה".
על כך שואל רמב"ן:
במשנה2 מופיעות לגבי פסוק זה שתי דעות: א) שהאדם נמצא, בתחילת זמן השחיטה3, במקום שאין הוא יכול להגיע ממנו אל העזרה במשך כל זמן השחיטה. ב) "מאסקופת העזרה ולחוץ", כפירוש רש"י. ולכאורה, הדעה הראשונה קרובה הרבה יותר ל"פשוטו של מקרא" מאשר הדעה השניה – שהרי, כיון שב"חוץ לאסקופת העזרה" נכללים כל המקומות שמחוץ לאסקופת העזרה, אף בסמוך לעזרה ממש – אין זו בפשטות המשמעות של "רחוקה". ואם כך, צריך היה רש"י לבחור בפירושו על התורה, שבו הוא מפרש את פשוטו של מקרא, את הפירוש של הדעה הראשונה?
אמנם המילה "רחוקה" אינה במשמעותה הפשוטה ממש, כפי שמוכח מכך ש"נקוד עליו", אך בכל זאת אומר רמב"ן, שגם לפי הדעה הראשונה מובן הניקוד מעל מילה זו: אילו היתה הכוונה לדרך עצמה, היא לא היתה מוגדרת כ"דרך רחוקה", כי מרחק הליכה של חצי יום אינו "דרך רחוקה"4. אך כיון שהתורה מגדירה זאת כ"דרך רחוקה" רק ביחס לאדם5, לגבי עשיית הפסח, שהוא נמצא במקום אשר במשך זמן השחיטה אין הוא יכול להגיע לעזרה כדי להקריב את הפסח – לכן "נקוד עליו".
ולכן, נותרה השאלה:
מדוע מפרש רש"י "מחוץ לאסקופת העזרה"6, פירוש הרחוק מאד, לכאורה,
הערות
- 1. פרשתנו ט, יו"ד.
- 2. פסחים צג, ב.
- 3. ברמב"ם הל' ק"פ פ"ה ה"ט: "עם עליית השמש". אבל ברש"י פסחים שם (ד"ה חמשה עשר) וברמב"ן כאן, הוא כבפנים. וראה גם ירוש' פסחים פ"ט ה"ב: קודם לשש שעות.
- 4. ובפרט לפי המבואר להלן סי"א ששיעור הריחוק הוא לפי כמות הזמן, וגם המקום שבסמיכות לעזרה נקרא – בסוף היום – "דרך רחוקה".
- 5. ראה ירושלמי שם סה"ב.
- 6. במשכיל לדוד כאן: שהוקשה לי' לרש"י, והרי לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש, ומאן לימא איזו היא דרך רחוקה, ולכן מפרש "נקוד עליו לא שרחוקה ודאי כו'". אבל בפשטות, מכיון שמדבר כאן בנוגע לעשיית הפסח, מובן שהשיעור דדרך רחוקה הוא – שאינו יכול להכנס בעזרה לעשות הפסח – המתחילה ב"ושחטו אותו" (בא יב, ו) – היינו בשעת שחיטה (כברא"ם וגו"א כאן – נעתק בהערה 8). עוד תירוץ במשכיל לדוד, שהוכחת רש"י היא ממ"ש לאח"ז (ט, יג) "ובדרך לא הי'" – "ובדרך" סתם (וכדאיתא בפסחים צג, סע"ב). אבל (א) באם הוכחת רש"י היא מכתוב שלאח"ז – הו"ל להעתיקו או עכ"פ לרמזו כאן. (ב) בפשטות צ"ל להיפך: הניקוד לומר ש"דרך רחוקה" פירושה – גם כשהי' יכול לבוא משם לעזרה בזמן (כי גם בלי הניקוד – פי' "דרך רחוקה" הוא "רחוקה לו"), מ"מ הרי אפשר לפרש שהיא רחוקה קצת עכ"פ [כמו ריחוק
משנה תורה, הלכות קרבן פסח ה׳:ט׳ - הטקסט מספריא
מי שהיה בינו ובין ירושלים יום ארבעה עשר עם עליית השמש חמשה עשר מיל או יתר הרי זה דרך רחוקה היה בינו ובינה פחות מזה אינו בדרך רחוקה מפני שהוא יכול להגיע לירושלים אחר חצות כשיהלך ברגליו בנחת הלך ולא הגיע מפני שעכבוהו הבהמות בדחקם או שהיה בירושלים וחיה חולה ברגליו ולא הגיע לעזרה עד שעבר זמן הקרבן הרי זה אנוס ואינו בדרך רחוקה מי שהיה חבוש חוץ לחומת ירושלים והבטיחוהו לצאת לערב שוחטין עליו וכשיצא לערב יאכל בד"א כשהיה חבוש ביד ישראל אבל אם היה חבוש ביד עכו"ם אין שוחטין עליו עד שיצא ואם שחטו עליו ויצא הרי זה אוכל ואם לא יצא פטור מלעשות פסח שני שהרי נשחט עליו וכן האונן והחולה והזקן שהם יכולין לאכול ששחטו עליהן ואחר שנזרק הדם נטמאו במת והרי אינן יכולין לאכול הרי אלו פטורין מלעשות פסח שני:
תלמוד ירושלמי פסחים ט׳:ב׳ - הטקסט מספריא
משנה: וְאֵיזוֹ הִיא דֶרֶךְ רְחוֹקָה מִן הַמּוֹדִיעִית וְלַחוּץ וּכְמִידָּתָהּ לְכָל רוּחַ דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מֵאַסְקוּפַּת עֲזָרָה וְלַחוּץ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְפִיכָךְ נָקוּד עַל הֵ׳א לוֹמַר לֹא מִפְּנֵי שֶׁרְחוֹקָה וַדַּאי אֶלָּא מֵאַסְקוּפַּת הָעֲזָרָה וְלַחוּץ:
הלכה: רִבִּי סִימוֹן אָמַר. אִתְפַּלְּגוֹן רִבִּי חִיָיה רַבְּה וּבַר קַפָּרָא. חַד אָמַר. כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא וְיֹאכַל. וְחוֹרָנָה אָמַר. כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא וְיִזְרוֹק. וַאֲפִילוּ כְמָאן דְּאָמַר. כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא וְיֹאכַל. וְהוּא שֶׁיְּהֵא בְתוֹךְ אַלְפַּיִים לִתְחוּם עַד שֶׁלֹּא חֲשֵׁיכָה. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. וְתַנֵּיי תַּמָּן. הָיָה נָתוּן מִן הַמּוֹדִיעִית וְלִפְנִים וְרַגְלָיו רָעוֹת. יָכוֹל יְהֵא חַיָיב. תַּלְמוּד לוֹמַר וְחָדַל. יָצָא זֶה שֶׁלֹּא חָדָל. הָיָה נָתוּן מִן הַמּוֹדִיעִית וְלַחוּץ וְהַסּוּס בְּיָדוֹ. יָכוֹל יְהֵא חַיָיב. תַּלְמוּד לוֹמַר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה. יָצָא זֶה שֶׁהָיָה בַדֶּרֶךְ. הָיָה נָתוּן מִן הַמּוֹדִיעִית וְלִפְנִים קוֹדֶם לְשֵׁשׁ שָׁעוֹת. יָצָא לוֹ קוֹדֶם לְשֵׁשׁ שָׁעוֹת. יָכוֹל יְהֵא חַיָיב. תַּלְמוּד לוֹמַר וְחָדַל לַעֲשׂוֹת. הֶחָדֵל בִּשְׁעַת עֲשִׂיָיה חַיָיב. שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲשִׂיָיה פָטוּר.
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנֵיהֶן מִקְרָא אֶחָד הֵן דּוֹרְשִׁין. שָׁם שָׁם. חַד אָמַר חוץ לַעֲשִׂיָיתוֹ. וְחוֹרָנָה אָמַר. חוּץ לִמְחִיצָתוֹ.
חֲבֵרַיָיא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה. יָצָא זֶה שֶׁהָיָה בַדֶּרֶךְ. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּשֶׁהוּא מַזְהִיר הוּא מַזְכִּיר רְחוֹקָה. כְּשֶׁהוּא עוֹנֵשׁ אֵינוֹ מַזְכִּיר רְחוֹקָה. וְרַבָּנִן אָמְרֵי. בְּשָׁעָה שֶׁהַכְּתָב רָבָה עַל הַנְּקוּדָה. אַתְּ דּוֹרֵשׁ אֶת הַכְּתָב וּמְסַלֵּק אֶת הַנְּקוּדָה. וּבְשָׁעָה שֶׁהַנְּקוּדָה רָבָה עַל הַכְּתָב. אַתְּ דּוֹרֵשׁ אֶת הַנְּקוּדָה וּמְסַלֵּק אֶת הַכְּתָב. אָמַר רִבִּי. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אֶלָּא נְקוּדָה אַחַת מִלְּמַעֲלָן אַתְּ דּוֹרֵשׁ אֶת הַנְּקוּדָה וּמְסַלֵּק אֶת הַכְּתָב. הֵ״א שֶׁבִּרְחוֹקָה נָקוּד. אִישׁ רָחוֹק. וְאֵין דֶּרֶךְ רְחוֹקָה.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.