39

נאמר על ידי רבי ישמעאל, הסובר⁴⁴ ש"כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד". משום כך הוא מסביר, שבפרשת משפטים ובפרשת תשא שנאמרו "בסיני", מופיע רק הכלל – "תביא...". ורק בפרשת נשא, שנאמרה "באהל מועד" מופיעים פרטים⁴⁵ – "אשר יקריבו לכהן לו יהיה".

יב. יש לתת את הראשון והמשובח לה'

כידוע, כוללים פירושי רש"י גם "יינה של תורה", ענינים של פנימיות התורה. את "יינה של תורה" שבפירוש רש"י זה אפשר להבין על ידי ביאור אחת ההוראות הכלליות⁴⁶ הנלמדות ממצות ביכורים.

צמיחת פירות, ובמיוחד פירות משובחים ביותר כביכורים, כרוכה ביגיעה רבה של האדם: חרישה, זריעה, ועוד ועוד. כאשר היהודי כבר ציפה לראות את הפירות, שצמחו לאחר עמל כה רב, מצווה עליו התורה, שלא זו בלבד שעליו לתת חלק מהם לכהן, אלא: "ראשית ביכורי אדמתך" – את הפירות שחנטו ראשונים, אף לפני שנטל משהו לעצמו, עליו להביא לבית המקדש ולתת לכהן.

וכיון שכל הוראות התורה נצחיות, בכל זמן ובכל מקום, מובן, שאותה הנהגה נדרשת מיהודי גם בתקופת הגלות ובחוץ לארץ, מכל רווחיו: כאשר מתאפשר לו קיום מצות צדקה, אל לו להתחשב בכך שפרנסתו מושגת בקושי, ואת הראשון והמשובח מרווחיו המושגים בקושי "תביא בית ה' אלקיך" – עליו לתת לקדוש־ברוך־הוא, לצדקה.

אך מגיע היצר הרע ומתחיל לשכנע ולטעון כלפי היהודי: כאשר מדובר בצדקה למטרת קדושה (כגון ישיבה, בית מדרש וכו') טובת הרבים (אשר אף הוא, הנותן, בכללם) – עדיין מתקבל הדבר על הדעת. אך כאן מדובר על "ביכורים" הניתנים ליחיד, לכהן, והם נעשים רכושו של הזולת⁴⁷. וטוען היצר הרע: כיון שגם אתה עצמך נצרך, והרי על כל ישראל נאמר "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים"⁴⁸ – מדוע עליך לתת את ה"ראשית" מעמלך הרב לזולת? במה הוא עדיף ממך? ולכל היותר, חלק את ה"ביכורים" (את רווחיך המשובחים), למספר חלקים, וחלקם למספר נצרכים, ובכללם – גם לך