158

סמיכה, כי היא מוזכרת לפני כן בפרשה עצמה⁶ "וסמכו כל השומעים את ידיהם על ראשו"⁷. אך מדוע הוא משמיט את "לא תלין נבלתו על העץ"?

לכאורה אפשר היה לומר, שכיון שלגבי הפסוק "לא תלין..." נאמר "ולא תטמא את אדמתך...", הרי דין זה חל, לפי דרך הפשט, רק בארץ ישראל. וכיון שמעשה המקלל שבפרשה זו התרחש במדבר, ולא בארץ ישראל, לכן משמיט כאן רש"י את "לא תלין"?

אך אי אפשר להסביר זאת כך, כי הסיבה של "לא תלין..." אינה "ולא תטמא את אדמתך...", אלא, כפי שנאמר במפורש בפסוק לפני כן "כי קללת אלקים תלוי", וכפי שמבאר שם רש"י "זלזולו של מלך הוא...". ולפי זה מובן, שהדין "לא תלין..." חל גם במקומות אחרים, ולא רק בארץ ישראל⁸. מדוע אפוא משמיט זאת רש"י בפרשתנו?

ל ג. קיום הציווי "וסמכו"

אינו מוזכר?

בנוסף לקושי לגבי הפרטים שמזכיר רש"י ב"כל המצוה האמורה בסקילה...", אין מובן גם פירושו באופן כללי:

לפני כן מסופר בפרשה⁶, שהקדוש־ברוך־הוא הורה למשה שלשה דברים שיש לבצע לגבי המקלל: א) "הוצא... אל מחוץ למחנה". ב) "וסמכו... את ידיהם על ראשו". ג) "ורגמו אותו...". ואילו בסוף הפרשה, כאשר מסופר על קיום הציווי, מוזכרים במפורש רק שני דברים: "ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה", ו"וירגמו אותו אבן". אך אין מוזכר בקיום הציווי הענין של "ויסמכו את ידיהם".

ואם כך אין מובן, מדוע צריך רש"י לבאר שבמילים "ובני ישראל עשו כאשר צוה ה' את משה" הכוונה היא

"כל המצוה האמורה בסקילה במקום אחר", ולא כמו רוב המקומות⁹, שהמילים "כאשר צוה ה'" מכוונות לציווי המוזכר בפרשה זו עצמה? לכאורה, צריך היה לומר, שבמילים

ובני ישראל עשו..." הכוונה היא לכך שהם סמכו את ידיהם על ראשו!

שאלה זו אף קשה יותר: לפי פירוש רש"י, שבמילים "ובני ישראל עשו" הכוונה היא לציוויים המופיעים במקום