141

בפרשה (וכאן נוספה חובת המיתה), צריך היה פסוק זה להופיע בסמוך לפסוק הקודם "והנפש אשר תפנה אל האובות...", בדומה לחובת מיתה ולחובת כרת בנתינת זרעו למולך – המופיעות בסמיכות זו לזו⁹. מדוע מופיע פסוקנו רק בסוף הפרשה, לאחר הפסקה של הלכות רבות¹³?

על כך מפרש רש"י (והשאלות סרות מאליהן): "כאן נאמר בהם מיתה ולמעלה כרת", שהפסוק "כי יהיה בהם אוב..." מופיע "כאן", והפסוק "והנפש אשר תפנה אל האובות..." מופיע – למעלה, והם אינם סמוכים זה לזה, כי הם עוסקים בשני ענינים שונים: "כאן" מדובר על "מיתה", "ולמעלה" – על "כרת".

אך בכך בלבד אין רש"י יכול להסתפק. כי (א) הסבר זה אינו משיב מדוע נאמר בפסוקנו "יהיה בהם", ולא "אשר תפנה", כלפני כן. (ב) אף לגבי " הענין שפסוק זה מופיע "כאן" ולא "למעלה", עדיין אין מספיק תירוץ זה: אף בנתינת זרעו למולך יש שני עונשים שונים – כרת ומיתה, ובכל זאת הם מופיעים בסמיכות זה לזה, כיון שהפעולות שעליהן חייבים עונשים אלו, זהות. מדוע כתובים העונשים לגבי אוב וידעוני רחוק זה מזה?

ממשיך רש"י ואומר: "עדים והתראה בסקילה, מזיד בלא התראה בכרת". כלומר, שני העונשים המופיעים לגבי אוב וידעוני אינם נבדלים זה מזה רק לגבי העונש, כבנתינה מזרעו למולך, אלא גם באופן פעולת החטא של האוב והידעוני: "כאן" מדובר על אוב ועל ידעוני "בעדים והתראה", ו"למעלה" מדובר על "מזיד בלא התראה". לכן הם מופיעים בריחוק, כי אלה הם שני אופנים שונים באוב וידעוני¹⁴.

זהו ההסבר לכך שבפסוקנו נאמר "כי יהיה בהם", ולא "אשר תפנה" כלפני כן

כי המלים "יהיה בהם" מצביעות על עדים והתראה, כפי שיוסבר להלן.

ו. "יהיה בהם" – בודאי במזיד

המילה "יהיה" מצביעה על מציאות חזקה וברורה¹⁵. כלומר, שיהיה ברור לדיינים, שהם צריכים לפסוק את הדין

מות יומתו באבן ירגמו...", שבוצע החטא של אוב או ידעוני. וכיון שהדיינים אינם יכולים לדעת זאת בוודאות ללא עדים, הרי ה"משמעות" של "כי יהיה" היא – בעדים.

מהי כוונת המילה "בהם"?

כאשר אדם מבצע פעולה בניגוד לרצונו, או בשוגג, אין הדבר נוגע לו.