139
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ביותר5 – מדובר על מקרה, שבו היתה התראה, כי לחוטא למרות שהתרו בו, מגיע עונש חמור הרבה יותר.
אך אין מובן: רש"י עצמו אומר, שחובת הסקילה חלה דוקא כאשר יש "עדים והתראה". כלומר, כאשר עדים מעידים לפני בית דין, שפלוני עבר על החטא של אוב או ידעוני. כי ללא עדים אין בית הדין יכול לדעת בוודאות " שמגיעה מיתה לאדם זה.
אך לפי זה קשה: מנין לומדים שההבדל בין שני הפסוקים – "מות יומתו" ו"והכרתי" – הוא בענין אופן ביצוע העבירה – בהתראה או בלא התראה6, והרי ייתכן שבשני הפסוקים מדובר על אותו אופן (והתראה7), אך ההבדל ביניהם הוא, שבמקרה שיש עדים מחייב בית דין סקילה, וכאשר אין עדים – שאז אין בית הדין יכול לחייב מיתה, הוא נענש מן השמים בעונש כרת8?
עוד קשה ביותר: העונש "והכרתי" על חטא שיש עליו חובת סקילה כבר מופיע לפני כן באותה פרשה9, לגבי החטא של "יתן מזרעו למולך". ושם מציינת התורה במפורש, שהעונש
והכרתי" חל במקרה של "העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם... לבלתי המית אותו", שאז "ושמתי אני את פני... והכרתי אותו...".
לכאורה, היה צריך, איפוא, לומר, שכך הוא גם לגבי אוב וידעוני, שב"והכרתי" מדובר כאשר (בית הדין) העלם יעלימו את עיניהם מלהענישו. מנין אפוא מסיק רש"י, ששני עונשים אלו – סקילה וכרת – לגבי האוב והידעוני חלים בשני אופנים שונים של החטא10?
הערות
- 5. ועפ"ז יומתק לשון רש"י "עדים והתראה בסקילה" – אף שקושייתו היא "כאן נאמר בהם מיתה" (איזו שתהי') – כי מכיון שהוכחתו שפסוק דידן איירי בהתראה היא מחומר העונש, לכן נקט (כפי האמת) סקילה שהיא מיתה הכי חמורה (סנה' נט, ב ואילך), כי מזה מוכח ביותר שאיירי כאן בהתראה.
- 6. בפרש"י על הש"ס (סנה' מ, סע"ב), שמה " שכרת לא בעי התראה הוא לפי "דקמי שמיא גליא אם הוא שוגג או מזיד". אבל מלשון רש"י "מזיד בלא התראה כו'" משמע שגם בלא התראה הוא מזיד ודאי, וההתראה מוסיפה חומר בהחטא. והרי בפשטות – כשמתרין אותו ובכ"ז חוטא, ה"ז מראה על עזות כו' יותר. וראה גם תוד"ה מניין להתראה (סנה' שם).
- 7. אבל אין לומר שבב' הפסוקים איירי בלא התראה – כי כל חיובי מיתת ב"ד הם בהתראה דוקא (ראה רש"י משפטים כב, ב. תשא לב, כ. שם לה).
- 8. וגם אינו מובן: מכיון שההפרש בין חיוב סקילה לחיוב כרת הוא בענין ההתראה (דלהיות שהחטא בהתראה חמור יותר – עונשו חמור יותר), וענין העדים שמזכיר הוא רק כי בלאו הכי אי אפשר לבית דין להענישו* – בשביל מה כותב כאן עדים", והרי זהו דבר פשוט?
- 9. כ, ב־ה.
- 10. ויתירה מזו: בסיום פירושו מוסיף "וכן בכל חייבי מיתות שנאמר בהם כרת" (ובמילא גם נתינת זרעו למולך בכלל זה), והרי מפורש בכתוב שהכרת גבי נתינת זרעו למולך הוא "אם העלם יעלימו גו'"?
- . שלכן גבי כרת כותב "מזיד כו'" (שאין חילוק כלל אם ישנם עדים אם לאו) – כי כלפי שמיא גליא. ופשוט.
רש"י על שמות כ״ב:ב׳ - הטקסט מספריא
אם זרחה השמש עליו. אֵין זֶה אֶלָּא כְמִין מָשָׁל: אִם בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלוֹם עִמְּךָ, כַּשֶּׁמֶשׁ הַזֶּה שֶׁהוּא שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, כָּךְ פָּשׁוּט לְךָ שֶׁאֵינוֹ בָא לַהֲרֹג אֲפִלּוּ יַעֲמֹד בַּעַל הַמָּמוֹן כְּנֶגְדּוֹ, כְּגוֹן אָב הַחוֹתֵר לִגְנֹב מָמוֹן הַבֵּן, בְּיָדוּעַ שֶׁרַחֲמֵי הָאָב עַל הַבֵּן וְאֵינוֹ בָא עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת (שם):
דמים לו. כְּחַי הוּא חָשׁוּב, וּרְצִיחָה הִיא אִם יַהַרְגֶנוּ בַּעַל הַבַּיִת:
שלם ישלם. הַגַּנָּב מָמוֹן שֶׁגָּנַב וְאֵינוֹ חַיָּב מִיתָה; וְאֻנְקְלוֹס שֶׁתִּרְגֵּם אִם עֵינָא דְּסַהֲדַיָּא נְפָלַת עֲלוֹהִי, לָקַח לוֹ שִׁטָּה אַחֶרֶת, לוֹמַר, שֶׁאִם מְצָאוּהוּ עֵדִים קֹדֶם שֶׁבָּא בַּעַל הַבַּיִת, וּכְשֶׁבָּא בַּעַל הַבַּיִת נֶגְדּוֹ הִתְרוּ בוֹ שֶׁלֹּא יַהַרְגֵהוּ, דמים לו – חַיָּב עָלָיו אִם הֲרָגוֹ, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁיֵּשׁ רוֹאִים לוֹ, אֵין הַגַּנָּב הַזֶּה בָא עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת, וְלֹא יַהֲרֹג אֶת בַּעַל הַמָּמוֹן:
אם זרחה השמש עליו IF THE SUN SHONE UPON HIM — This is only a metaphorical expression signifying: if the fact is clear to you that he is peaceably disposed towards you. The simile is: just as the sun brings peace (happiness) to the world so if it is evident to you that he did not come with the intention of killing, even if the owner of the property would resist him (Sanhedrin 72a), as, for instance, when a father breaks in to steal the money of his son, for it is certain that the father cherishes feelings of pity for his child and the matter of taking human life is not in his thoughts at all, — then
דמים לו, then he is to be regarded as a living man (cf. Rashi’s explanation of אין לו דמים v. 1.), and it is murder if the householder kills him.
שלם ישלם means the thief shall only restore the money he has stolen but is not subject to the death penalty. Onkelos who renders אם זרחה השמש עליו by, “If the eye of witnesses fall upon him” chose a different way of explaining the verse, namely, that if witnesses surprise him before the householder appears, and when the householder is going towards him they warn him not to kill him (the thief), then דמים לו, he is punishable if he kills him; for since there are people watching him the thief surely has no thought of taking human life and will not kill the owner of the property.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.