89
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ההסבר לכך הוא:
ב"ישיבה" לאמיתתה, במקורה, כלומר, ב"ישיבה" למעלה
– שהרי כל דבר למטה נובע מהמקור ומהשורש שלמעלה, "שנשתלשלו מהן"44, כפי שמפרשים חז"ל45 את הפסוק "תשים משטרו בארץ" ו"גבוה על גבוה שומר וגבוהים עליהם"46. ואף למעלה מזה, עד הקב"ה כביכול, אשר "מאמיתת הימצאו" קיימים "כל הנמצאים"47, שבשמים ובארץ ובמה שביניהם – אנו מוצאים כביכול, את הביטוי "ישיבה", והרי אין לו דמות הגוף ולא גוף48 –
על כך מביא אדמו"ר הצמח צדק49, אשר יום ההילולא שלו50 חל בחודש – זה, שני ביאורים: הסבר אחד – שישיבה היא ירידה והשפלה, כשם שכאשר אדם כאן למטה יושב, להבדיל, הוא נמוך יותר מהיותו בעמידה. ולפי זה, הישיבה היא בבחינת אור ה"ממלא" – היורד ונשפל להחיות את העולמות. הסבר אחר הוא מביא מדברי הרמב"ם51, שישיבה מצביעה על העדר שינוי. ולפי זה זוהי בחינת אור ה"סובב" שמעל לעולמות, שעל דרגה זו נאמר "אני הוי' לא שניתי".
שני ביאורים אלו תואמים לשתי המשמעויות של "ישיבה" בדרך כלל: הפירוש של ירידה והשפלה קשור לישיבה במובן של "לשבת", כאדם המשפיל את קומתו. והפירוש של ירידה כהעדר שינוי קשור למשמעות של "להתיישב" – קביעות, כדלעיל בסעיף ב'.
וכאן מחדש רש"י, ש"אין לשון ישיבה אלא לשון עכבה", שכל ישיבה
הן בדרגת אור הממלא והן בדרגת אור הסובב – היא עכבה. כביאורו הידוע של הרבי (מהורש"ב) נ"ע52, (אשר יום ההילולא שלו, ב' ניסן53, חל בשבוע זה), שענין האור בכלל, אפילו אור שלפני הצמצום (בדרגה אמיתית של "לא שניתי"), בא על ידי עכבה.
יג. שני אופנים של "עכבה"
אמנם, גם אור הסובב ("ישיבה" במשמעות של "העדר שינוי") קשור לעכבה, אך עכבה זו אינה דומה לעכבה
הערות
- 44. ל' התניא רפ"ג.
- 45. ב"ר פ"י, וא"ו. לקו"ת שלח מא, ג.
- 46. להעיר מיל"ש ירמי' רמז רנט – ע"ד ארי' (נת' ברשימות הצ"צ לאיכה ע' כו (אוה"ת נ"ך כרך ב ע' א'נו־נז). וראה ג"כ אוה"ת לר"ה ע' א'תכג). ד"ה תקעו תרצ"ד (קונטרס פב. ספר המאמרים ה'תשי"א) פ"ג (ע"ד תרנגול). ועוד.
- 47. רמב"ם הל' יסוה"ת בתחלתו.
- 48. פיוט יגדל. וראה של"ה שער האותיות (נח, ב). לקו"ת לג"פ בתחלתו (אוה"ת בראשית כרך ו תתרכג, סע"א ואילך). אוה"ת בלק ע' תתקעו.
- 49. ספר החקירה פ, סע"ב ואילך.
- 50. י"ג ניסן תרכ"ו.
- 51. מו"נ ח"א פי"א.
- 52. תורת שלום ע' 147.
- 53. בשנת תר"ף – ולהעיר, אשר השנה (תש"ל) נמלאו חמישים שנה להסתלקותו. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 87 בשוה"ג הב' להערה 1.
תניא, ליקוטי אמרים ג׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כָּל בְּחִינָה וּמַדְרֵגָה מִשָּׁלֹשׁ אֵלּוּ: נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה – כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר בְּחִינוֹת, כְּנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁנִּשְׁתַּלְשְׁלוּ מֵהֶן, הַנֶּחְלָקוֹת לִשְׁתַּיִם, שֶׁהֵן: שָׁלֹשׁ אִמּוֹת וְשֶׁבַע כְּפוּלוֹת; פֵּירוּשׁ, חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְשִׁבְעַת יְמֵי הַבִּנְיָן: חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת כוּ׳.
וְכָךְ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, שֶׁנֶּחְלֶקֶת לִשְׁתַּיִם: שֵׂכֶל וּמִדּוֹת.
הַשֵּׂכֶל כּוֹלֵל: חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְהַמִּדּוֹת הֵן: אַהֲבַת ה׳ וּפַחְדּוֹ וְיִרְאָתוֹ וּלְפָאֲרוֹ כוּ׳.
וְחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת נִקְרְאוּ אִמּוֹת וּמָקוֹר לַמִּדּוֹת, כִּי הַמִּדּוֹת הֵן תּוֹלְדוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת:
וּּבֵיאוּר הָעִנְיָן, כִּי הִנֵּה הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, שֶׁהוּא הַמַּשְׂכִּיל כָּל דָּבָר – נִקְרָא בְּשֵׁם ״חָכְמָה״, ״כֹּ״חַ מָ״ה״.
וּכְשֶׁמּוֹצִיא כֹּחוֹ אֶל הַפּוֹעַל, שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בְּשִׂכְלוֹ לְהָבִין דָּבָר לַאֲשׁוּרוֹ וּלְעָמְקוֹ, מִתּוֹךְ אֵיזֶה דְּבַר חָכְמָה הַמּוּשְׂכָּל בְּשִׂכְלוֹ – נִקְרָא ״בִּינָה״.
וְהֵן הֵם ״אָב״ וָ״אֵם״ הַמּוֹלִידוֹת אַהֲבַת ה׳ וְיִרְאָתוֹ וּפַחְדּוֹ.
כִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, כְּשֶׁמִּתְבּוֹנֵן וּמַעֲמִיק מְאֹד בִּגְדוּלַּת ה׳, אֵיךְ הוּא ״מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין״ וְ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״ וְ״כוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב״ נוֹלְדָה וְנִתְעוֹרְרָה מִדַּת יִרְאַת הָרוֹמְמוּת בְּמוֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, לִירֹא וּלְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִגְּדוּלָּתוֹ יִתְבָּרֵךְ שֶׁאֵין לָהּ סוֹף וְתַכְלִית, וּפַחַד ה׳ בְּלִבּוֹ.
וְשׁוּב יִתְלַהֵב לִבּוֹ בְּאַהֲבָה עַזָּה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ, בַּחֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה וּתְשׁוּקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, לִגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא.
וְהִיא כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ, כְּדִכְתִיב: ״נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי וְגוֹ׳״.
וְהַצִּמָּאוֹן, הוּא מִיסוֹד הָאֵשׁ שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַטִּבְעִיִּים, וְכֵן הוּא בְּעֵץ חַיִּים, שֶׁיְּסוֹד הָאֵשׁ הוּא בַּלֵּב, וּמְקוֹר הַמַּיִם וְהַלֵּיחוֹת מֵהַמּוֹחַ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר נ׳, שֶׁהִיא בְּחִינַת חָכְמָה שֶׁנִּקְרָא מַיִם שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית.
וּשְׁאָר הַמִּדּוֹת כּוּלָּן, הֵן עַנְפֵי הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְהַדַּעַת, הוּא מִלְּשׁוֹן ״וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה״, וְהוּא לְשׁוֹן הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְחַבְּרוּת, שֶׁמְּקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק מְאֹד, וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְאֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ.
כִּי אַף מִי שֶׁהוּא חָכָם וְנָבוֹן בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הִנֵּה אִם לֹא יְקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק וּבְהַתְמָדָה – לֹא יוֹלִיד בְּנַפְשׁוֹ יִרְאָה וְאַהֲבָה אֲמִיתִּית, כִּי אִם דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא.
וְעַל כֵּן, הַדַּעַת הוּא קִיּוּם הַמִּדּוֹת וְחַיּוּתָן, וְהוּא כּוֹלֵל חֶסֶד וּגְבוּרָה, פֵּירוּשׁ, אַהֲבָה וַעֲנָפֶיהָ וְיִרְאָה וַעֲנָפֶיהָ:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.