359
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ענינו של חדש העבור -- ה"ה למלאות חסרון הימים של שנים שעברו, כדי שיבואו המועדים בזמנם וכו'. כמבואר בדברי חז'"ל.
ולא עוד אלא שמזמן לזמן -- וכמו בשנה זו -- המילוי הוא יותר ובתוספת על החסרון של שנים שעברו, אשר תוספת זו ממלאה ושוללת חסרון שבהווה ושבעתיד הקרוב.
והנה ע"פ תורת הבעש"ט, שבכל מה שהאדם רואה או שומע - ישנה הוראה בשבילו בעבודת השם, עאכו"כ בענין של תורה (לשון -- הוראה) ומצותי' --
בנדון זה הרי ההוראה ברורה, שביד כל אחד ואחת (שהרי עבור השנה משנה ופועל בחיי כל אחד ואחת) למלאות כל מה שחסר בעבר,
ולא עוד אלא שביכולתו לקדם פני העתיד, שלא יחסר כל בוה
ותוקף מיוחד בענין העבור וההוראות שבו, כיון שנצטוו על זה, ביחד עם המצות שיציאת מצרים תלוי' בהם, ובהקדמה להן --
ועד שאמרו -- לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם -- שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל -- הציווי לקדש חדשים ולעבר שנים ...
הערות
- 1. בדברי חז"ל : ר"ה כא, א, סהמ"צ להרמב"ם מ"ע קנ"גי
- 2. בשנה זו: שמינית למחזור קטן, שהחסרון -- לולא חדש העבור -- (אפילו) בסוף השנה הוא כז' יום שעה א' תקנ"ב חלקים (ראה רמב"ם הל' קדה"ת פ"ו ה"ד"'יא. ובארוכה בס' שבמקצוע זה).
- 3. תורת הבעש"ט : ראה ,היום יום" ט' אייר. ס' המאמרים תשי"א ע' קלא. ובכ'"מי
- 4. תורה , , הוראה: וח"ג נג;ו ב.
- 5. שנצטוו על זה: הוא אמרו ית' החדש הזה לכם (סהמ"צ להרמב"ם שם, ס' החינוך ועוד. להרמב"ן בפי' דעת הבה"ג -- בסהמ"צ שם שרש א -- משמור את חדש האביב או ושמרת את החוקה הזאת למועדה)
- 6. ועד שאמרו: יל"ש בא רמז קפז, רש"י בראשית בתחלתו -- הובא ונתבאר באוה"ת להצ"צ עה"פ (ע' רנה ואילך)
ספר המצוות, מצוות עשה ק״נ - הטקסט מספריא
היא שצונו לבדוק בסימני העוף שיהיו קצת מינין ממנו מותרין, וסימני העוף לא נאמרו מן התורה אבל הגיע בחקירה כשאנחנו חפשנו המינין שנכתב איסורן אשר מצאנו בהם סגולות יכללו אותם והם סימני עוף טמא, והיותנו גם כן בעופות דנין זה טמא וזה טהור וזה מצות עשה. ולשון ספרי כל צפור טהורה תאכלו זו מצות עשה. הנה נתבאר מה שרמזנו אליו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בחולין. (שם שם פ"א):
משנה תורה, הלכות קידוש החודש ו׳:ד׳ - הטקסט מספריא
שנה של לבנה אם תהיה שנים עשר חדש מחדשים אלו יהיה כללה שלש מאות יום וארבעה וחמשים יום ושמנה שעות ושמנה מאות וששה ושבעים חלקים. ואם תהיה מעוברת ותהיה השנה שלשה עשר חדש יהיה כללה שלש מאות ושמנים ושלשה יום ואחת ועשרים שעות וחמש מאות ותשעה ושמנים חלקים. ושנת החמה היא שלש מאות חמשה וששים יום ושש שעות. נמצא תוספת שנת החמה על שנת הלבנה עשרה ימים ואחת ועשרים שעות ומאתים וארבעה חלקים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.